יום האהבה אתמול היה כיפי במיוחד,
יצאנו אני, שירן, תומר ורן לסרט.
שירן ותומר הם זוג.
מהסוג שאוכל אחד את השני בציבור.
מהסוג שלא נעים לשהותו במחיצתו יותר מדי.
אבל אתמול דווקא שירן ותומר
היו חלק מהאסטרטגיה
שלי ושל שירן לשדך ביני לבין רן.
שאני בונה עליו כבר כמה חודשים.
איחרנו לסרט לפחות בחצי שעה,
התורים בקופות ארוכים יותר
מתורים לדיסנילנד בזמן החופש הגדול.
מה זה? כמה זוגות מאוהבים יצאו
לאותו מקום בנאלי
לראות סרט את אותו הסרט הקיטשי
לכבוד יום האהבה?
הסרט היה פסדר. י
חסית לקומדיה לא כל כך הרבה צחוקים.
יותר התפקעתי מצחוק מההערות השנונות של רן
והוא התפקע בחזרה מההערות השנונות שלי.
קנינו פופקורן במיכל הזוגי [כבר סימן טוב]
והייתה לנו כימיה מעולה.
מכירים את החוקי פאקצה האלה של
מה לא לעשות בדייט ראשון?
אז הפרתי את כולם.
התפטמתי מולו בפופקורן, קינדר וגלידה.
לא ציחקקתי בחינניות מכל מילה שלו
אלא רק ממה שבאמת מצחיק.
לא שמתי טונה איפור עליי, אלא באתי טבעית.
והיה לנו כיף. ממש כיף במחצית אחד את השניה.
כל כך כיף שברחנו לשירן ותומר
ואפילו לא שמנו לב.
בדרך חזרה באוטובוס, כשאני כבר ישנונית
נשענתי עליו ודיברנו על יחסים ועל חברים ועל חברות
ועל איך היינו רוצים שבני הוזג העתידיים שלנו יהיו.
הוא רוצה מישהי חמודה, מצחיקה ושהוא יוכל לדבר איתה.
אני רציתי בדיוק אותו דבר, רק בחור.
העלנו את האופציה של להיות זוג בצחוק.
ואז שוב. ושוב.
ובפעם הרביעית "בוא נהיה חברים"
"ברצינות?"
"כע."
"ברצינות, ברצינות...ברצינות?"
"כע."
"סבבה"
"לא, ברצינות עכשיו. בוא נהיה חברים.
אתה מה שאני מחפשת ואני מה שאתה מחפש."
בסוף הערב כבר היינו זוג.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
