שום גמדים לא יבואו

חיים על כיסא גלגלים והדברים שאני עושה על מנת להוציא מהם את המקסימום כי.. שום גמדים לא יבואו לעשות את זה במקומי

כינוי:

מין: נקבה

פרטים נוספים: אודות הבלוג

קוראים אותי

RSS: לקטעים לתגובות

6/2017

על הספר "ללכת בדרכך"

היום גמרתי לקרוא את הספר "ללכת בדרכך" של ג'וג'ו מוסו. מפרספקטיבה אישית כאדם שנמצא על כסא גלגלים התחושה הראשונה שעלתה לי כשקראתי את הספר היא "תודה אלוהים על בריאותי הטובה". הגיבור של הספר הוא בחור משותק בארבע גפיים שנעשה משותק בגלל תאונת דרכים ורוצה לשים קץ לחייו הוריו שוכרים עבורו בחורה שתטפל בו ותנסה להחזיר לו את החשק לחיות. אני לא מסכימה עם הבחירה של הבחור למות כי אני דוגלת בפילוסופיה "מי ששם אותי בעולם הזה זה אלוהים ומי שלקח לי את הרגליים זה אלוהים והוא משגיח עליי והוא ייקח אותי כשהוא יראה לנכון" אבל אני ליד הגיבור "סמל הבריאות" עוד הבדל ביני לבין הגיבור הוא שהוא גדל עם כפית של זהב בפה והייתה לו עבודה טובה אני הגעתי לכסא בגיל 15 וזה קרה בצורה הדרגתית אז היה לי זמן התרגל.

נכתב על ידי , 19/6/2017 17:46
3 תגובות הצג תגובות הוסף תגובה הוסף הפניה קישור ישיר שתף המלץ הצע ציטוט

<< לקטע הקודם

לבלוג המלא

לקטע הבא >>

הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס , מוסדות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לש.ב19 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ש.ב19 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)

שם משתמש:	סיסמה:
שכחת סיסמה?	זכור אותי
לפתיחת בלוג חדש

	חפש שם בלוג/בלוגר
	חפש בכל הבלוגים
	חפש בבלוג זה