אני בדר"כ לא אוהבת לספור ימים עד היומולדת שלי...

אני חושבת שזה זמן מבוזבז (לחכות למשהו כ"כ)  ואחרי זה גם נורא קל להתאכזב...

אבל השנה אני לא עומדת בזה.. ולא בגלל שזה יומולדת אלא בגלל שאני אהיה בת 17 ואוכל לפחות לגשת לטסט,

לא יודעת אם אני אעבור טסט ראשון או שני או חמישי (למרות שאני מקווה שאני לא אגיע לשם..) אבל בכל זאת לגשת לטסט זה כבר צעד בדרך לרישיון וכרגע אני לא יכולה לגשת ולכן אין לי סיכוי אפילו לעבור...

ברגע שאני אוכל לגשת יהיה אחוז מסויים שאני אוכל לעבור טסט...

אני מהזה רוצה רישיון...

למרות שאני איפשהו עדיין פוחדת לנהוג... לנהוג לבד...

(כן אני בהיסטריה עכשיו ממשהו שרק עוד חודשיים הוא אולי יקרה)

אני תמיד שוכחת להסתכל במראות, ובכביש מהיר לא תמיד שמה לב למי נמצא מכל הכיוונים שלי ומפחיד אותי שאיזה נהג משוגע יעשה משהו מפגר ובגלל שאני שוכחת להסתכל במראה או לא לגמרי יודעת בידיוק מי נמצא לידי בכביש (שזה ממש חשוב) אני לא אצליח להתחמק... זה מפחיד אותי כל התאונות האלה...

שאני בשיעור נהיגה אני לא חושבת על זה, יש איתי מישהו שיכול לעצור אם קורה משהו ויכול לעשות משהו... אבל שאני אהיה שם לבד זה מפחיד...

אני לא מדברת על טסט- אלא על החיים האמיתיים...

משגע אותי לקרוא (בכל מיני מקומות) על אנשים שמספרים על טסט שהם נכשלו בו ועל למה הם נכשלו ואני חושבת, אם היית עובר טסט היום ולא היית עובר יותר שיעורי נהיגה ומגיע ככה- עם הטעות שעשית היום בטסט לכביש זה יהיה ממש מסוכן, מסוכן לך.

אני חושבת שצריך להגיע מוכנים לטסט- לחשוב שאחרי היום אתה ברשות עצמך ואין עוד מי שייגן עליך בכביש. רוב האנשים רוצים פשוט לעבור טסט, לעשות את כל השיעורים וללמוד בשביל לדעת איך לעבור טסט, אבל זה מעבר לזה... צריך ללמוד לנהוג- שתגיע לכביש ותהיה שם לגמרי לבד לא תעשה את הטעויות הקטנות האלה כי שם בזמן אמת לא יהיה מי שילחץ על הברקס.