לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

קול דממה דקה


את שלי אני אומר לאחר ששאר הקולות ידעכו, את שלי אני אומר בלחישת הרוח,בטפטוף הגשם,בדממה.

Avatarכינוי: 

בת: 35





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

3/2010

מה


היא נכנסת לאולם החשוך,

אורות צבעוניים מרצדים על הקירות, על הרצפה, על התקרה

קרני לייזר נשברים על גוש גדול של תנועה וזיעה

יצור בעל עשרות ראשים שנעים ונדים, עולים ויורדים

לקצב פעימות מוזיקת האוס

לוקחות לה כמה דקות (ואולי גם כמה משקאות) כדי להשתחרר

בכל זאת, זה לא משהו שהיא רגילה לעשות

והיא קופצת לתוך הסיוט הזה

של תנועה ושל קולות

והיא מפסיקה להיות עצמה, עם החלומות והפחדים והבלבול

והיא הופכת להיות עוד גוף חסר פנים, חסר חיים

שנע בקצב

והוא מתקרב אליה

(וזה כמובן בדיוק מה שהיא רוצה)

מקיף אותה

והם רוקדים

ורוקדים

והוא שולח ידיים

והגוף שלה בוער

ואולי גם שלו

והם רוקדים

ורוקדים

והשפתיים שלו מוצאות שאת שלה

והוא מנשק אותה

(והיא לא בטוחה אם זה נעים)

והם מתיישבים ומחליפים כמה מילים על פחד, ועל יאוש, ועל חיים

והיד שלה משחקת לו בשיער

ובאוזן

והוא מחבק אותה חזק

(כי אולי הוא יודע שהיא יכולה פתאום להתפרק, אבל נראה לי שהוא לא)

ועוד ריקוד קטן

ועוד משחק קטן של שפתיים וידיים

וכבר ממש מאוחר

והיא לא חוזרת איתו הביתה, כי לא מהבנות האלה

והוא תופס אותה חזק

והיא נותנת לו למצוא שוב את השפתיים שלה

ומה היא עושה? מה לעזעזל היא עושה?

והיא זאת בכלל אני

מה לעזעזל אני עושה?

נכתב על ידי , 21/3/2010 13:36  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , פילוסופיית חיים , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאני ישנה וליבי ער אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אני ישנה וליבי ער ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)