אני לא יכולה להסביר לכם את האושר, את הפרץ הזה, הנשימות שלי מהירות... מנסות לקחת פנימה כמה שיותר אוויר חמצן...
כל הזמן דמעותצ עולות לי בעיניים, לא בכי.. דמעות של אושר...
בלי עין הרע אלוהים אל תקח ממני את ההרגשה הזו...
היה לי פשוט יום כל כך טוב! כל כך מצחיייק כל כך כייפי!
פשוט בכיתי כל כך הרבה היום... מצחוק..
עכשיו רק מציפה אותי תחושה כזו של נוסטלגיה, כאילו זה היה מזמן, זה היה לפני כמה שעות!
ואני נורא נהנת כרגע, אני יודעת שזה יחלוף... ומהר מידי, לצערי הפסימיות נשארת איתי תמיד;-)
אבל אני לא אכנע לפסימיות ואתן לה להרוס לי את המצברוח!
בנות שלי, אתן בכלל לא פה ולא יודעות על כל הבלוג הזה ,(ושיאר ככה, הא?) אבל בכל זאת תודה...
לא ניסיתן, והצלחתן!
מצב הרוח שלי השתפר פלאים פשוט מהצחוק הבילתי פוסק של היום הזה, צחוק כזה שבלי להתאמץ יותר מידי זה שלידי יכול להביט על הגרון שלי, פשוט צחוק כזה, אתם יודעים.
לשם שינוי, מצב רוחי מ ע ו ל ה תודה ששאלתם.
ואם מישהו נלחץ מהפוסט הקודם, אני חייבת לכם הסברים אני מניחה... אתם יודעים גם לירח שמאיר עלינו כל לילה, יש צד אפל ושחור שלא רואים.
ובבלוג הזה הצד הזה של ה"ירח" בא לידי ביטוי רוב הפעמים ... מבחינתי לפחות.
ועוד משהו רציתי להוסיף, שהוא מעט "פארטי קראשר", הורס שמחות, אתם יודעים.
משום מה אמא שלי לא מפסיקה להסתכל עלי במבט של "וואי מותק, את דוב" היא פעם חיבקה אותי ואמרהלי שאני צריכה דיאטה... היא לא רעה- נשבעת, היא חסרת טאקט...
אגב חוסר טאקט= מכת מדינההההה! שונאת אנשים חסרי טאקט.
שונאת, יאו זה יכול להרתיח אותי...
עכשיו מילא מידי פעם, אבל על בסיס יומיומי? מה לא נמאס לכם לצאת פשוט אהבלים וילדי כאפות?
נא לחשוב פעמים לפני שאתה מפדח את עצמך, תודה.
טוב לא נותנת למצברוח לי לרדת, למרות שהוא בטבעיות כבר ירד במהלך הפוסט,
יום טוב
3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
