I Guess That That´s Just Me

בכל אופן, אחר כך הייתי עם אמא בקניון, ואמא כמו אמא הזכירה לי שאני צריכה דיאטה (לא שמתי לב לבד כשהגופייה שאני כל כך רוצה נצמדה לי לחיים, והמכנס המושלם חירב לי את מה שאנשים מסויימים היו מתייחסים אל כיריכיים, אבל אני אומרת שזה פשוט זוג שדיים שגדלו במקום הלא נכון..)

אבל קניתי שני ג'ינסים ושתי גופיות- אני בהכחשה לכך שזה חורף, רדו ממני. [סה"כ הוצאות כ- 700].

אמא שלי ואני רבנו שעה, עד שהיא נזכרה שזה יהיה סיבוב לכבוד היומולדת שלי (בעוד חודש) ואמרה שהיא מוכנה לקנות מה שאני רוצה.

רק שכשאמרתי מה אני רוצה היא לא קנתה לי, מסרים כפולים מישהו?

אח"כ נכנסנו לחנות נעליים של מליינים כאלו, שכל נעל 900 שקל, סתם ככה באמצע הקניון (מי קונה את כל הבולשיט הזה לאזעזל?) אבל יש לי כזה פטיש לנעליים ותיקים שזה פשוט מזעזע, ראיתי נעליים כל כך מושלמות, פאקינג הנחה של 70 אחווווז!

מושלמות, עם עקב עצום כזה ובצבע חום, אמרתי לאמא שלי שאני אלך איתן בפורים...

אנארף לאן אני אלך איתן? קיצר היא אמרה לי שאם אני לא אלך איתן ביומיום [יציאות וכאלו] אז היא לא תקנה לי...

כל האנשים בחנות הזדעזעו חחח

מילא לפורים כאלו נעליים של איזו עורכת דין אבל ליומיום?

קיצר, פחדתי שאני לעולם לא אלך איתן, ויתרתי.

עכשיו בא לי עליהן.

יוווואו אני כזו חפרנית... לא נורא.

אני דיי בצום עכשיו, כזה לא נוקשה מידי, סתם לא מכניסה כלום יותר מידי.

love u

יאווו, הלכתי היום לקניות.

אני בחוסר אמונים, היה כזה סיפור מוזר, עם חברה שלי.

כל העולם הזה כאלו קנאים, איזה סרטים אכלתי איתה אמאלה, התחילה לבכות אשכרה כי קניתי תג'ינס והחולצה האחרונים שהיו. היא אפילו לא מדדה אותם, היא רצתה אותם כי הם היו עלי, ולא עליה.

גאד.

בכל אופן, אני לא מאמינה, נראלי שלי קופר משקרים לכולנו... אני? מידה 24? דיייי אמג, נראלי הייתי 28... זה פשוט לא הגיוני.

רגע אני הולכת לבדוק כמה מכנסיים שלי לראות מה המידה.

זה שעלי הוא מידה 1, מה לעזאזל זה אומר? על אחר רשום ;1-36, ומה זה בידיוק?? ויש פה אחד אחר שהוא דיי גדול עלי והמידה שלו היא 25.

בכל אופן, אני מאוד גאה בעצמי, ולמרות הכל חייבת להפסיק לאכווול, מה גם שהמחזור הזה מטריף אותי...

ואני כללל הזמן חייבת לשירותים והבטן שלי נפוחה באטרף, אני רצינית.

והיריכיים שלי?

בואו לא נדבר על זה, נושא רגיש.

i will be skinny.

אני לא יכולה להסביר לכם את האושר, את הפרץ הזה, הנשימות שלי מהירות... מנסות לקחת פנימה כמה שיותר אוויר חמצן...

כל הזמן דמעותצ עולות לי בעיניים, לא בכי.. דמעות של אושר...

בלי עין הרע אלוהים אל תקח ממני את ההרגשה הזו...

היה לי פשוט יום כל כך טוב! כל כך מצחיייק כל כך כייפי!

פשוט בכיתי כל כך הרבה היום... מצחוק..

עכשיו רק מציפה אותי תחושה כזו של נוסטלגיה, כאילו זה היה מזמן, זה היה לפני כמה שעות!

ואני נורא נהנת כרגע, אני יודעת שזה יחלוף... ומהר מידי, לצערי הפסימיות נשארת איתי תמיד;-)

אבל אני לא אכנע לפסימיות ואתן לה להרוס לי את המצברוח!

בנות שלי, אתן בכלל לא פה ולא יודעות על כל הבלוג הזה ,(ושיאר ככה, הא?) אבל בכל זאת תודה...

לא ניסיתן, והצלחתן!

מצב הרוח שלי השתפר פלאים פשוט מהצחוק הבילתי פוסק של היום הזה, צחוק כזה שבלי להתאמץ יותר מידי זה שלידי יכול להביט על הגרון שלי, פשוט צחוק כזה, אתם יודעים.

לשם שינוי, מצב רוחי מ ע ו ל ה תודה ששאלתם.

ואם מישהו נלחץ מהפוסט הקודם, אני חייבת לכם הסברים אני מניחה... אתם יודעים גם לירח שמאיר עלינו כל לילה, יש צד אפל ושחור שלא רואים.

ובבלוג הזה הצד הזה של ה"ירח" בא לידי ביטוי רוב הפעמים ... מבחינתי לפחות.

ועוד משהו רציתי להוסיף, שהוא מעט "פארטי קראשר", הורס שמחות, אתם יודעים.

משום מה אמא שלי לא מפסיקה להסתכל עלי במבט של "וואי מותק, את דוב" היא פעם חיבקה אותי ואמרהלי שאני צריכה דיאטה... היא לא רעה- נשבעת, היא חסרת טאקט...

אגב חוסר טאקט= מכת מדינההההה! שונאת אנשים חסרי טאקט.

שונאת, יאו זה יכול להרתיח אותי...

עכשיו מילא מידי פעם, אבל על בסיס יומיומי? מה לא נמאס לכם לצאת פשוט אהבלים וילדי כאפות?

נא לחשוב פעמים לפני שאתה מפדח את עצמך, תודה.

טוב לא נותנת למצברוח לי לרדת, למרות שהוא בטבעיות כבר ירד במהלך הפוסט,

יום טוב

3>

שיא הרצינות, אין לי שום רצון מיוחד שתקראו את זה.

אל תשאלו למה, מתי איך ואיפה, פשוט תתנו להנות מהשקט.

first your going to wipe a tear or two,

stand by the big hole in the ground gasping for air

then they will tell u that it is not your fault,

you couldnt have known

then your gonne put a big nice picture of me above your bed

youll know perfectlly well that this lame act wont bring me back

and youll kiss it every night when youll go to sleep

then it will get dustier and dustier

now even the maid thinks its too creepy

one day youll come back from a party

and, stare at my face starring right back at u

then youll say sorry that ive moved on dear,

and youll take the pucture off the wall

now do u remember where you have put it?

every year youll come to visit me

many flowers in your hands

wearing black and sipping relaxing green tea

it must be hard for u

then youll come back home

and surch for that picture you had taken off your wall so long ago

 youll look at my sillence face

cover the picture

and move on for the tomorrow.

לא, זה לא היה מכתב התאבדות ולא כלום.

מבחינתכם זה לא נכתב על אף אחד שקיים בעולם הזה.

Don't Be So Quick To Walk Away

כמה עומק בפוסט אחד:\ אממ- שואף ל-0.

3>

לא עייפה, לא נרדמת.

קמתי מאוחר...

יאללה לישון, למרות שאין לי כוח לקום.

Goodbye my almost lover

goodbye my hopeless dream

im trieing not to think about u

could u just let me be?

איזה יום מטורף אלוהים.

חשוב לי לכתוב את זה, זה היה יום מלא מסרים, מישהו שולח לי אותם, מתחנן שאני אקלוט. ואני קולטת! נשבעת... רק שאני לא עושה עם זה כלום. ואין לי במה להיות גאה כל כך.

נתחיל מהלילה, (בין חמישי לשישי-היום) היה לי חלום נוראי, ככה הוא הלך:

בחלום שלי הייתי בבית שלי, היתה מסיבה,  זה לא היה הבית שלי כמו שהוא באמת נראה, אבל ידעתי שהוא שלי.

הייתי רחוקה מכולם, כולם חגגו משהו עם בלונים ושלטים תלויים בכל מקום.

יצאתי לכמה זמן.

אני לא בטוחה ממש מה עשיתי כשלא הייתי בבית.

כשחזרתי כולם ישבו שבעה.

על אמא שלי.

אלוהים ישמרני, בהתחלה לא בכיתי, ואני זוכרת שרציתי לצאת מהחלום ולא הצלחתי.

אחר כך לא יכולתי להפסיק לבכות וכאב לי נורא הכל, וכולם ניסו לנחם אותי אבל גם הם בכו.

מה אגיד לכם? יצאתי עם טראומה קשה מהחלום הזה.

ובבוקר, ב10 דקות הנפלאות שבין צחצוח השניים ליציאה מהבית הספקתי לריב על שלשה אנשים, שהם כמובן אבי אמי ואחותי.

לא חשבתי יותר מידי על החלום המזוויע שלי, למרות שברגע שהתעוררתי רציתי לרוץ אליה ולחבק אותה, כבר הרבה זמן אני לא עושה את זה.

בצהריים ערב, צפיתי (צפיתי... טחח ראיתי) טלוויזיה, ו(אני לא יודעת עד כמה מכם יודעם אמא של קנייה וסט מתה לפני כחודש ככה, אני באמת לא בטוחה אני רק זוכרת שהיא מתה, ושהיה לו ממש קשה והכל הם היו ממש מחוברים וזה..)היה שידור חוזר של הגראמי (טקס מוזיקה בארה"ב לכל מי שלא יודע) קנייה הופיע עם השיר stronger, דווקא שיר נחמד ביותר..

בכל אופן, כל הזמן חשבתי על אמא שלו, והיה לי מוזר שהוא מופיע, כי אני זוכרת שהוא ביטל הופעות וכל זה, בכל אופן הוא יצא מהבמה אחרי השיר, ואחר כך חזר על הבמה -שהייתה הפעם מוארת לגמרי, לא כמו כשהוא שר את השיר stronger בכל אופן הוא שר שיר על אמא שלו, והוא כמעט בכה, ואני פשוט ישבתי ובכיתי ובכיתי ובכיתי כל כך הרבה... הוא כתב שיר לאמא שלו שמתה,ף גם עכשיו אני בוכה את באמת...

אני אנסה להשיג את השיר הזה ולשים פה יחד עם הביצוע, זה בהחלט היה משהו ששווה לראות, כל כך מרגש- ומאחוריו הוקרנו קטעים של מלאכית, זה היה פשוט מדהים.

קיצר, הרבה על מה לחשוב.

החיים שלי דיי חסרי משמעות. זהו.

תהנו כולכם.

Almost Lover Lyrics
Artist(Band):A Fine Frenzy

Your fingertips across my skin
The palm trees swaying in the wind
Images

You sang me spanish lullabies
The sweetest sadness in your eyes
Clever trick

I never want to see you unhappy
I thought you'd want the same for me

Goodbye, my almost lover
Goodbye, my hopeless dream
I'm trying not to think about you
Can't you just let me be?
So long, my luckless romance
My back is turned on you
I should've known you'd bring me heartache
Almost lovers always do

We walked along a crowded street
You took my hand and danced with me
Images

And when you left you kissed my lips
You told me you'd never ever forget these images, no

I never want to see you unhappy
I thought you'd want the same for me

Goodbye, my almost lover
Goodbye, my hopeless dream
I'm trying not to think about you
Can't you just let me be?
So long, my luckless romance
My back is turned on you
I should've known you'd bring me heartache
Almost lovers always do

I cannot go to the ocean
I cannot drive the streets at night
I cannot wake up in the morning
Without you on my mind
So you're gone and I'm haunted
And I bet you are just fine
Did I make it that easy
To walk right in and out of my life?

Goodbye, my almost lover
Goodbye, my hopeless dream
I'm trying not to think about you
Can't you just let me be?
So long, my luckless romance
My back is turned on you
I should've known you'd bring me heartache
Almost lovers always do

היה יום ארוך, ונגמר.

כל כך טוב שנגמר.

לא שהיה רע היום פשוט נמאס קצת,

יאללה אני מוכנה לקבל את מחר,

לראות מה היום מחביא,

אבל אני רגילה כבר,

אין כלום שם,

גם אחרי השעות הקטנות של הלילה,

הוא לא יבוא,

והיא לעולם לא תשתנה.

הסליחות שאני כל כך מייחלת שיבוא, כל כך,

לא באות

הם יבואו?

לא.

היא לא תבקש סליחה.

הוא זוכר מי אני בכלל?

בעצם, עד כמה אני רוצה ממנו סליחה?

אני רוצה אותו כל כך קרוב שכבר עדיף שיתרחק.

מחר לא יהיה שונה מהיום, וממחרתיים.

ככה זה אצל אנשים 'כמוני' שנשארים 'הם' תמיד.

זה כל הזמן רודף אותי, בבית, בבית- ספר, במקלחת, כשאני מצחצחת שיניים, כשאני שרה שירים מול המראה-כל הזמן.

היי אנשים:]

אני מאוד (אמג הרגע באתי לכתוב מאוד ויצא לי פאקינג מאוהבת, אופס) מקווה שאתמול לא הלחצתי אפחד, סתם נפילה רגעית, שהייתי חייבת לנקז לאנשהו:\

אחותי לא עזרה לי, ואבא שלי לא היה יותר מידי נכון לעלות למעלה לתרום לי קצת מהשכל שיש לו (במתמטיקה לפחות) ואמא? עשתה 3 יח"ל וגם זה היה לפני כמה שנים טובות..

בכל אופן, אני בסדר עכשיו ועברתי את כל הבחנים שהיו לי היום, 2+ להגיש עבודה:\... לא נורא, הכי כייף אחרי יום כזה לשבת ולדעת שאני יכולה פשוט ללכת לישון עכשיו לקום אחר כך לראות טלוויזיה ולשמוע מוסיקה בכייף או סתם להרגע, וזה מרגיש הרבה יותר טוב לעשות את זה אחרי יום לחוץ כזה (שבוע לחוץ למען האמת), משום מה מבחנתי זה בעל יותר משמעות- המנוחה אחרי הקרב חח:]

ועכשיו לנושא שמעסיק מיליונים(?!) מסביב לעולם, ועושה הרבה יותר מידי רעש ממה שהוא צריך לעשות (בדומה לערב ראש השנה הנוצרי- הלוא הוא הסילבסטר) רק בגלל שדוגרי? אפעם לא הייתי בכזה תאריך עם מישהו.

איכשהו תמיד אני איפושהו בתקופה אחרת של השנה.

והשנה? לא היה לי אפחד בכלל, כמה מעאפנה אני יכולה להיות? אני גם לא רואה משהו קורה עם מישהו, פשוט אין אף אחד.

הלוואי הייתי יכולה לתלוש איזה יפיוף מתוק חמוד מקסים עם לוק של אל יווני כזה היישר מאיזה רומן קיצ'י כזה שמתחיל ב..."ואז נעתקה נשמתה של גריזלדה מריה היפה, כשהיא ראתה את גוסטף כריסטופיאל מרים את המשא הכבד על כתפיו בעוד טיפת זיעה נוטפת נוטפת על (אנארף מה- תמיד מתאים, חזהו החשוף חחח).." לא בגלל שאני איזו חרמנית קטנה, רק בגלל שלסיפורים האלו, תמיד, תמיד יש סוף טוב כזה, מרגש. תמיד הגבר נושא את האישה לעבר האופק.

או סתם איזה נסיך מדיסני, גם מתאים לי. רק שלא יהיה מצוייר(\בעל בגדים טורקיים[אלדין]\בעל סט ירוק[רובין הוד]... אני בטוחה שתוכלו להמשיך תרשימה מפה חח)

אבל בואו נסתכל על הצד הטוב שבסיפור, חוסכים ככה מלא כסף, לא?

טוב, בכל אופן אני לא רוצה להיות הורסת שמחה, אז לכל מי שמבלה את יום האהבה עם מישהו, משהו עצמו (ומי יודע איזה עוד רעיונות יש לאנשים) שיהנה מאוד מאוד, ושיספר איך הלך לו;-)

טוב חבר'ה יום טוב:]

ואו, עם כל התמונות האלו אפשר לחשוב שאני ממש מרגישה את אווירת החג, הא?

מי המציא את החרא הזה בכל אופן?

למה אני צריכה לשבת פה ופאקינג לבכות כי אני לא מוצאת את נקודה E?

גם כן, זה פשוט מתיש אותי ויש לי מחר את הבוחן המזדיין הזה, ואין לי כוח אליו, וכן זה ר-ק בוחן.

#@$%#$ אני רוצה למווווווווווווווות מזה!

התקשרתי למורה שלי, היא פאקינג אמרה לי שהיא מקשה עלי בכוונה, עכשיו מילא להרגיש שמקשים עליך, אבל לדעת שזה בכוונה מודעת ומוחלטת של האדם השני? מה נסגרררר?

היא אומרת שהיא מפחדת שאני אקרוס תחת הלחץ, מעניין היא היחידה שחושבת ככה, היא לא מוכנה לקבל את העובדה שאני גרועה בחומר שהיא לימדה..

היא כולה כזה : "מה יקרה אם פעם אחת תכשלי?" וואו, תודה על האמון.

I HATE MATH.

עכשיו, אחרי הרחמים העצמיים, אני ממשיכה את חקירת הפונקציות, או מה שאני לא עושה עם הקווים הישרים והסבוכים האלו.