המוזה שלי נעלמה לגמרי,
כאילו, אני חושבת על משהו גאוני בבצפר או בבית, משפט פתיחה כזה יפה לסיפור ,
אני רצה למחשב ואז אין לי המשך. שמורים לי איזה 800000 סיפורים מותחלים במחשב
ואני פשוט לא מצליחה לגמור אף אחד.
אני מקווה שבקרוב חברתי המוזה תחזור אליי
וואיי, החיים הפשוטים שלי נהיו כ"כ מתוסבכים ,
כל היום עליות ומורדות, עליות ומורדות. אוללי די ? נמאס לי.
אני מגיעה לבצפר עם מצב רוח בשמיים, כל היום אני שמחה וקופצנית ובסוף אני מוצאת את עצמי בשיעור האחרון מנגבת את הדעות ועוצרת את עצמי מלבכות. אני צריכה איזה בכי חזק כזה, ארוך, שיוצא את הכל החוצה! אוווווווווו בכי משחרר בוא כבר, כי בלעדייך ממשיך להיות לי רע.
יהיה לי טוב שנה הבאה נכון?@ יהיה לי טוב נכוווווווווןן ? אתם מבטיחים ?
ד"א: אבריל, אני מזה שמחה שנכנסת לפה :] ,
הייתי מלנקלקת (ככה רושמים נכון? :P) אותך בחזרה רק אם הייתי יודעת איך.
לא סתם, אני אבקש מחברה (אהמסיווןאהמ) שתעשה לי את זה. זה יקח כמה ימים. 3>