בלוגהה

מה לא עשינו? התנסנו בשלושה חדרי בריחה, ביקרנו במוזאון הלאומי ו-house of terror שמספר על החיים בהונגריה תחת הכיבוש הגרמני והסובייטי, קפצנו לשוק הפשפשים המקומי, נבהלנו במיצג רוצחים סדרתיים, טבלנו בבית מרחץ ונשנשנו בסיור טעימות. אכלנו המון קיורטוש חם שהשתזף על גחלים (הפחות מסורתי שבהם היה בתוספת שוקולד ושבבי צ'ילי), שתינו המון יין מתובל, תצפתנו על נופי העיר ועיקולי הדנובה ממרומי צוק בודה ושיחקנו לא מעט סנוקר. האוכל היה טעים ומעניין וגם במסעדות היותר מפונפנות עולה פחות מבארץ. בלילה האחרון למשל, הלכנו לאחת כזו שחינה המליצה עליה והזמנו שתי ראשונות, עיקריות של ברווז ודג, שני קוקטיילים ובקבוק מים בזכוכית והמחיר היה פחות מ250 ש"ח כולל טיפ.

מזג האוויר היה גם הוא מושלם. הימים היו שמשיים כולם והטמפרטורה נעה בין 18-20 מעלות והלילות היו מעט קרירים יותר כך שחולצה קצרה ופליז לגמרי עשו את העבודה. לו ידעתי מראש, לא הייתי טורחת לסחוב איתי מגפיים, מעיל, כובע, צעיף וכפפות.

הדבר החיובי הנוסף הוא, שלמרות חששותיי, החלמתי כמעט לחלוטין ולא הייתי צריכה יותר מטישו מדי פעם. באחד הימים הראשונים פיץ התריע ואמר שהוא חושד שהוא מתחיל להרגיש משהו בגרון שעשוי להתפתח בהמשך, אך לבסוף זו התבררה כאזעקת שווא וגם הוא חש בסדר גמור במשך כל שהותנו בבירה ההונגרית.

שלושת ימי המחלה והטיול שהגיע מעט אחריו התחברו למעשה לחופשה ארוכה של שבועיים מהעבודה ומסתבר שזה בדיוק מה שהייתי צריכה, פיזית ונפשית. 

שלשום היה היום הראשון לשובי לעבודה והגעתי טעונה באנרגיות חיוביות ללא תחושת "אוף, איך נגמר לי החופש כל כך מהר???" שבד"כ אופפת אותי בתחילתו של סייקל. 

כאן אמור היה להגיע הסבר ארוך על איך שכמה קולגות הצליחו בכל זאת לעצבן אותי אבל זה משהו שלמעשה הבחנתי בו רק אחרי שסיפרתי על המקרה לפיץ. ואם אעלה אותו על הכתוב סביר שאגיע כעת כעוסה לעוד יום עבודה.

סיבה נוספת להכרה המאוחרת בכעסי, הוא שלמעשה כתולדה של מעשיהם המעצבנים יצא שהייתי כל היום בהפסקה אחת ולא אכלתי כלום משתיים עשרה בצהריים. כשדיברתי עם פיץ בדרך הבייתה השעה כבר היתה עשר בלילה אז כבר התחלתי לחוש היטב את הרעב שרק העצים את הרוגז.

(אגב, מצחיק אותי שאחד מהם התלונן שהוא עושה טובות לאנשים וכתוצאה מכך ההפסקות -ברבים!- שלו מתקצרות. האדם השני, שנעדר גם הוא ומצד שני גם לא היה בישיבה הרבעונית עם המנהלים שהייתה התירוץ הקביל היחיד לא להיות במקום ובזמן הנדרשים, ענה לי בארשת מעט מלגלגת "היו לי דברים לעשות". גם לי. לשתות קפה ולצאת לשירותים ובגלל הבלאגן של שניכם זה לא קרה וגם הוציאו אותי ביץ' כשרמזתי שהם לה התנהגו בסדר בקבוצת הוואטספ הכללית עם המנהל. אני עומדת להיות יותר קשוחה איתם זה בטוח).

וגם - כאן