בלוגהה

קצת נעלמתי כי הייתי הרבה בחו"ל.

כמובן שיש לי גם לא מעט לסכם ואני אכן צריכה לחשוב בקרוב ולארגן את מחשבותיי וזכרונותי אל הדף.

ביינתים, אני חשה צורך לציין שבתאריך זה לפני שנה ראיתי את פיץ מוחה דמעה בשדה התעופה כאשר נפרדנו ולא היה ברור מה יעלה בגורלנו כזוג.

מאז כידוע, נותרנו "אנחנו" ובשניים עשר החודשים שחלפו הספקנו להפגש מספר פעמים במדינה שלישית ועוד נסיעת עבודה שלי עבודה בארץ השיכורים. כעת, פיץ מעלה כל מיני תוכניות עבורנו, עליהם כנראה אספר בפעם אחרת.

תכף אשוב

וגם- כאן

נגמר.

הרפתקאה נהדרת של שלוש שנים מסתיימת כעת.

אני כותבת את שורות אלה מתוך מטוס קטנטן שבעוד דקות אחדות יקחני הרחק מכאן.

מוקדם יותר פיץ ואני בכינו בדירה, התחבקנו, התחברנו ונסינו לשאוב עוד רגע אחרון. 

בשדה לא יכולתי לעצור את הדמעות אז בעיקר הנהנתי לדבריו שלו, שבמפתיע נאמרו ללא דמעות אך בעיניים מאדימות ובורקות.

הוא הודה לי על שלוש שנים, אמר ששמח מאוד שהגעתי ושהוא אוהב אותי ואז נעמד וחיכה לי עד שהתור לקח אותי מעבר לפינה. 

כשהבטתי אחורה,  כבר ראיתי אותו מנגב דמעה קטנה.

זה לא הסוף בינינו, ככה הוחלט ובעתיד עוד ארחיב, אבל זה בהחלט סופו של פרק יפה בחיי ובזוגיותנו.

שלום לך (ואולי רק לבינתיים ) ארץ השיכורים, היית טובה מאוד אלי.

נתת לי כל מה שהייתי צריכה ואפילו יותר. 

אתגעגע.