בלוגהה

כיף: אני אחרי הבחינה והיא הייתה פחות גרועה משציפיתי.

באסה: ככל שהזמן עובר אני מפקפקת בתשובות שלי יותר. 

כיף: בשורה התחתונה נראה לי שעברתי.

באסה: אבל זה עלה לי בכך שנאלצתי לוותר על ביקור אצל בסטי בלונדון.

כיף: אבל אם באמת עברתי זה כנראה שווה את זה. 

באסה: עכשיו אני צריכה להחליט מה הלאה ואני גרועה בהחלטות.

כיף: בינתיים יש לי סופסוף זמן לכל הדברים שהתגעגעתי אליהם.

באסה: ואני ודאי אחטוף שוק מכמה שהחלדתי בזמן שעבר.

כיף: יש לי המון תכנונים חברתיים לעתיד הקרוב, ביקור בבית וטיולים.

באסה: השאלה היא איך משלבים את כל אלה בזמן כל כך קצר. 

כיף: למשל- יש קונגרס סלסה מגניב בברלין בסוף ספטמבר.

באסה: אבל אני רוצה לבקר בעיר בלי קשר ובטח לא אספיק להנות משני הדברים בטיול קצר אחד.

כיף: מחשבה פושעת: אז אולי אסע פעמיים?

באסה: אבל מה עם שאר המקומות שתכננתי לבקר בהם? 

כיף: הפוסט נכתב ובקבוק הקאווה מתרוקן.

באסה: אני צריכה לקום לעבודה בעוד שש שעות.

• את החופשים האחרונים אנחנו מבלים צמוד, ואולי צמוד מדי. שלושה וארבעה ערבים רצופים שאנחנו ישנים ומבשלים יחד, יוצאים לסידורים ולהרפתקאות משותפות וממש כיף לי. במישור אחר, הבוס המקומי וגם זו הרשמית שואלים אותי על תאריך חזרה ואני מפחדת מצד אחד לבחור בתאריך שיראה לי קצר מדי ומצד שני שנה וחצי נוספות נשמע לי יותר מדי, במיוחד כשאני כמעט בטוחה שגם בסופה יבקשו ממני להשאר עוד קצת. וכמובן שהוא מקשה עלי, ממש כיף לי במחיצתו ולפעמים אני שוכחת לגמרי את הפרשי השפה, הגיל, הדת והתרבות ואת העובדה שזה לא אמיתי ושבסוף אאלץ לחזור.

• למרות שלא תכננו לשמור את הזוגיות הזו בסוד, יצא שאף פעם לא דיברנו עליה בגלוי בעבודה וגם כשעשינו דברים יחד כמעט תמיד סיפרנו אותם כחוויות בגוף ראשון מתוך מבוכה. לפני כחודשיים יצאתי עם הבנות ובסופו של דבר סיימתי את הלילה כשהקאתי שלוש פעמים. לקחתי עם אחת  מהן שגם עובדת עם המבורגר ואיתי (להלן רוזה) מונית לכיוון מכוניתי אותה החנתי אצלו בבניין. היא, כחברה טובה ולחוצה, דרשה לדעת מה אני מתכננת לעשות ואיימה שלא אעז לנהוג הביתה. גמגמתי חלושות שאני עולה אליו לדירה. היא חיכתה לו עד שהוא ירד לקחת אותי וביקשה ממנו שישמור עלי.
   לפני כחודש יצאתי שוב עם חלק מהחבר'ה האלה כאשר רוזה והבחורה השניה מהעבודה (להלן הרוקיסטת) היו גם הן. לאחר כמה בירות הרוקיסטית שאלה אותי ישר ולעניין מה הקטע שלנו אבל איכשהו שיניתי נושא. בנוגע לרוזה, הנחתי שהיא עשתה אחד ועוד אחד ולכן הופתעתי שכאשר היא התחילה להתמרמר על הגברים הנפקדים בחייה, היא פנתה אלי לפתע ושאלה "ומה איתך?" בטון תמים מדי. באותו רגע חשבתי שה"סוד" הזה דבילי וסיפרתי לה עלינו ועל הטיול לאיסלנד. משום מה היא נראתה מופתעת והגיבה ב- "ידעתי! שניכם הייתם קרובים מדי מכדי שזה יהיה רק ידידותי". דההה

• נראה שכעת היא מרגישה הרבה יותר בנח עם הנושא. במהלך סמול טוק היום סיפרתי לה שאתמול גיליתי שיש לי גוש ומוזר בבית השחי וכאשר גיגלתי את העניין מצאתי מידע שאומר שאם מדובר בנשים זה מסוכן יותר מאחר וזה עלול להתגלות כסימן לסרטן השד. "אז אני ממש מקווה שאת בודקת את עצמך מדי פעם" היא אמרה "או שאת פשוט יכולה לבקש מהמבורגר שיעזור, זה קל יותר". 

• מאחר וכל תאריכי המכירה הרשמים חלפו להם ולא עלה בידי להשיג את הכרטיס שרציתי, התארגנתי על כרטיסים נחמדים אחרים כחלופה והצלחתי לשכנע את עצמי שלמרות זאת יהיה כיף. לפני כשבוע ראיתי בקבוצת הפייסבוק הודעה שפורסמה ממש מספר דקות לפני כן שהשתחררו כרטיסים נוספים למכירה באתר הרשמי. בניגוד לפעם הקודמת בה קראתי הודעה דומה שעתיים לאחר פרסומה ידעתי שזה הסיכוי האחרון שלי.  הכרחתי את ידי הרועדות להכנס לאתר ולשלוף את כרטיס האשראי מהתיק והפעם הצלחתי וקניתי את הכרטיס המיוחל לגמר! מבחינתי מדובר בחלום, והעובדה שבכל פעם בחמש השנים האחרונות תכננתי ובסוף זה התפקשש רק גורמת לי לשמוח יותר. השנה גם החלטתי להשתתף באתגר שפורסם באתר הרשמי שלהם ולשם כך חברתי עם פרטנר מאוסטרליה, אני מקווה שנצליח. 

• מאחר והמבורדר הוא חמוד מספיק וגם אוהב חופש, לקחנו כמה ימי חופש ביחד וכעת אנחנו מנסים לתכנן את החלק השני של הטיול שלנו לאחר הופעת הגמר אך לשנינו יש קשיי ריכוז ברמה כזו או אחרת ולכן זה לוקח הרבה יותר מדי זמן וגם עולה לנו במעט תסכול. אני מקווה שהתכנונים האלה יהיו מספיק שווים כי אני הולכת לאכול לו את הראש כל הזמן הזה בנוגע לתחרות. 

• נכנסנו לאחרונה יחד להרפתקאה כלכלית שאפתנית משהו בתקווה שתעזור לנו לממן לפחות חלק מתכנוני הטיולים שלנו. אני מקווה שנצליח. 

• אני קוראת את כל הספקולציות בנוגע לסגירת ישראבלוג. מצד אחד זו לא הפעם הראשונה שהנושא באוויר ומצד שני כאשר אני מסתכלת בסטטיסטיקות הכלליות של האתר, שלאחרונה מגרדות את ה-3000 כניסות ביום מלמטה,  אני לא אתפלא אם זה נכון. אני מרגישה שבשנים האחרונות האתר הזה עבר הזנחה פושעת של ממש. ברור שהכח העצום שהפייסבוק קיבל בשנים האחרונות השפיע מאוד אבל עם קצת שיווק נכון מטעם נענע ו/או ערוץ 10 אני חושבת שהאתר יכל היה לשמור על הגחלת ואפילו לגדול. אני מניחה שהקלות שבה ניתן היום להעלות תמונה קורצת להרבה אנשים שכנראה חושבים ש-"תמונה אחת שווה אלף מילים" היא תמיד דבר חיובי. האתר הזה היה ועודנו בית בשבילי מכיל יותר מדי מחשבות, רגשות רצונות וחלומות שלי ושל זהויות נטולות שם אליהם קרבתי והתחברתי במשך שנותי כאן. כולי תקווה שימצא לאתר בעלים שישכיל לפתח את הפלטפורמה הנהדרת הזו ולהחזיר אתה לימיה היפים כמו שאני מאמינה שראוי וניתן שיקרה.