בלוגהה

ישראבלוג פה בינתיים ולדעתי מכאן הסטטיסטיקות רק ילכו ויצנחו באתר.

בחודש דצמבר כולם היו כאן והאתר נכנס לקדחת גיבויים והפרדויות. שמות של כותבים שלא הופיעו אצלי בעדכונים חודשים ואפילו שנים צצו פתאום כדי להפרד, כותבים רבים אחרים הודו לחברים שלהם שעדכנו אותם במצב העגום שבו לרגע כדי להעלות זכרונות על הכתב, שניה לפני שנעלמו לחשכת המציאות שוב, ובלוגים בנושאי הצלה ועצומות למען השארת האתר הגוסס מחובר למכונת הנשמה הפכו לפופולריים בין לילה. עכשיו למשל, נתקלתי בפוסט בבלוג 5 שאומר שמילת המפתח היא "בינתיים". 

רבים וטובים עברו לפלטפורמות אחרות וחלקם גילו שלא מדובר בסוף העולם.
הפלטפורמה של בלוגספוט נוחה ומרגישה קצת קצת יותר אינטואיטיבית וחדשנית, אבל ישראבלוג נוחה וחמימה לי, במיוחד ביום אפור ומגעיל שכזה.

יש לי הרבה דברים אחרים לומר, לכתוב על תמורות ומחשבות משמימות בחיי ובמקום להכנס למקום רגשי שמעלה לי את הדופק, מעקצץ לי בבלוטות הדמעות ושולח את אצבעותי לחרוך את המקלדת בכתיבה סוערת, אני מעדכנת על דברים טכניים שכולכם מודעים אליהם. איזה רגיש ישראבלוג, נותן לי נושא לדבר עליו במקום הדברים שבאמת צריכים להאמר. 

וגם כאן

אולי בגלל הפלטפורמה החדשה ואולי זה כי לא בחרתי להעביר את הבלוג אבל זה עדיין מרגיש חורק ומעט מזוייף.

כן, גם בבלוג החדש ישנה אפשרות כמובן ליצור רשימת קריאה אליה הוספתי גרסאות וורדפרס ובלוגר של בלוגרים ניצולי ישרא, אבל אין שוץ שם מספיק כותבים ו/או קצב העדכון נמוך. אני מניחה שאני צריכה להיות אופטימית, בישרא לקח לי למעלה משלוש עשרה שנה לצבור רשימה נוכחית של מאתיים ושלוש כותבים אחריהם עקבתי, למרות שחלק גדול מהם הפסיק לעדכן עם השנים.

היום בעידן של פייסבוק אני מניחה שזה הרבה פחות פופולרי לפתוח בלוג כשיש סטטוסים ולייקים בהישג יד. אולי אני קצת פסימית אבל אני מקווה שסצינת הבלוגינג והקהילתיות שהיית בישראבלוג לא תעלם עם סגירת האתר.

אה, וגם עוד לא גיביתי. לא יודעת למה אני מתמהמהת עם זה.

וגם- כאן.