בלוגהה

כמו שאפשר להבין מהווידג'ט והקו החוצה זה באמת קרה וסופסוף השתחררתי. במקור החתימו אותי לשלושה חודשים מה שאומר שהייתי צריכה להשתחרר בשמיני במאי, בדיוק היום בו אני אמורה לקבל סמ"ר, אבל בגלל שכל העניין היה טעות מלכתחילה היה מהלך לא סופי שמטרתו הייתה לשחרר אותי ב12.4. אחרי כל האיחורים והשטויות אני לא האמנתי שבאמת אשתחרר מוקדם אלא ששבוע לפני התאריך הודיעו לי שהוא הוזן בשלישות ושאני משתחררת. למרות השמחה, היה מוזר לי לקבל את הבשורה הזו בהתראה של שבוע. אבל היי, אני סופסוף יכולה לומר שזה מאחורי!

אבל השחרור לא יכל לעבור חלק, הקללה הרובצת על שירותי הצבאי הכתה שוב.

כזכור, סבא שלי נפטר ארבעה ימים לפני שהתגייסתי, דוד שלי הוכנס ללא הכרה לבית חולים ארבעה ימים לפני שהייתי אמורה להשתחרר מסדיר ועכשיו, שלושה ימים לפני שהשתחררתי באמת הוא נפטר. ברור לי שזה רק צירוף מקרים אבל מה אני אמורה לחשוב? זה פשוט קריפי.

אני מניחה שכל הפוקוס על הלוויה והשבעה ועכשיו גם הסדורים לפסח גורמים לכך שאני לא מעכלת לגמרי את עובדת שחרורי, הרי תמיד יש מה לעשות וכמעט אין פנאי לשבת רגע ולהפנים, אבל ההפנמה או לא, בנתיים אני יכולה לקום מתי שבא לי וזה נהדר!

אני מוסיפה לרשימות את הסעיף "לעשות טיול של אחרי צבא", בהתחלה הייתה נגד כי לא רציתי לבזבז את כספי התואר אבל לאט-לאט אני מפנימה שזו חוויה שאסור לפספס והזמן הוא עכשיו, כלומר אחרי שאתחיל ואסיים את המועדפת.

ואם כבר מועדפת, מצאתי עבודה שמשלמת לא רע, היא מועדפת, לא מאוד רחוקה מהבית והעבודה עצמה נראית סבבה, הבעיה היחידה היא שמועסקים שם מעט אנשים ואף אחד מהם לא קרוב אפילו לגילי, בא לי למצוא אולי משהו אחר... מעניין אם ילך לי.

טוב, אני רואה שסטיתי קצת מהנושא המקורי, אז כמו שהתחלתי לומר בעצם...

השתחררתי!!!

אז זהו, תמה לה עוד תקופה בחיי ועכשיו אני אזרחית בוגרת וחופשיה לעשות את בחירותי שלי עפ"י טעמי האישי ויכולותי. זה עומד להיות קצת מבלבל, אחלו לי הצלחה.