בלוגהה

המוזה נעלמה לי לאחרונה והדממה נשמעת למרחקים.

אני מבלה לאחרונה את זמני בין עבודה שאני צופה שתהפך למתישה יותר בעקבות הגדרת תפקיד חדשה, בין שינה בלתי סדירה, פנטזיות על רעיונות חדשים ומאמץ פנימי עילאי לדרבון עצמי לצורך יישומם.

קראתי פעם דעה שטוענת ששתי צורות של מוטיבציה יש לו לאדם, האחת היא חתירה לעבר עונג והשניה היא התרחקות מכאב. העניין הוא שעבור רובנו ההתרחקות מהכאב היא תמריץ חזק יותר, שזה הגיוני סה"כ, אבל מותיר את רובנו במצב בינוני.

אני רוצה להשיג יותר? אני שואפת לעבר מטרה מסויימת? כן, אבל די נח לי עכשיו, אז למה לי להתאמץ.

אסיים את הפוסט הקצר הזה בנושא אחר.

אתמול הלכתי לפגוש חברה שיש לה יום הולדת השבוע. ניסינו לחשוב מה מתחשק לנו לעשות והיא הציעה שנפגש בקולנוע "לב" הקרוב אליה ונבחר סרט כלשהו.

סרטים זה בד"כ לא הצד החזק שלי, וישנן יצירות קולנועיות רבות שנמצאות ברשימת ה-"מאסט" האוניברסלית שלא טרחתי להגיע אליהן (אם רק הייתי מקבלת שקל על כל פעם שאמרו לי "מההה???? איך לא צפית בזה? את חייבת!!"...).

בסופו של דבר, החום בחוץ הכריע אותנו והחלטנו להפגש בדירתה הממוזגת במקום לצעוד באחה"צ המהביל של תל אביב ובכל זאת הצצתי ברשימת הסרטים המוצגים בימים אלה ואני מוכרחה לציין שיש שם שניים שעניינו אותי מספיק ושכנראה אקפוץ לצפות בהם מתישהו השבוע.

הראשון הוא "את שאהבה נפשי", דרמה המתחוללת בקהילה חרדית בלונדון והשני הוא קומדיה צרפתית בשם "כל הדרך אלייך".

שיהיה סופ"ש נעים.

וגם- כאן.

כמובן שיש עוד תובנות ותזכורות, אלא ממש from the top of my head.

הייתי אתמול עם פיץ בשיחת וידאו בזמן שהיום התחלף לו ועל הבעת פני ניכרה כנראה חוסר נוחות מההבנה שהחלפתי קידומת.

הוא הזכיר לי שבסה"כ עבר לו יום אחד וזה לא שבאמת הזדקנתי לי בעשור ברגע. אמרתי שזה כמובן נכון, אבל לתחושתי שנות העשרים שלי הכינו אותי ולכיוונו אותי לעשור הזה שמתחיל עכשיו- השלושים, ושבשנים הקרובות שתגענה עלי לקחת ולבצע החלטות חשובות וגדולות.

רכישת דירה? מעבר לחו"ל? ובעיקר- הורות? זה עכשיו או לעולם לא.

פיץ איחל לי מספר ברכות יום הולדת קלאסיות (בריאות, הצלחה וכו') אבל לא אמר מילה על הזוגיות שלנו. כששאלתי אותו "ומה עוד?" כרמז הוא לא הבין ונראה כמעט נפגע כשחשב שאני אומרת בעצם שהברכה שלו לא מספיק טובה בעיני. כשהסברתי לו את כוונתי, הוא אמר שזה יום ההולדת שלי- ולכן הוא מאחל לי ולא לנו. אני מניחה שזה עוד משהו שראוי להוסיף לנקודות למעלה- לפני כל "אנחנו" בו אני חברה, בין אם זה זוגיות, משפחה, קולגות וכו' יש אותי, וזו "הקבוצה" שתמיד אהיה חלק ממנה ועל כן ראויה להכי הרבה טיפוח מצדי.

כשהודיתי לו על הברכות, כמעט ורציתי להמשיך ולשתף אותו בדברים שאני מאחלת לעצמי ואז משהו בי עצר.

אנשים אחרים יכולים לאחל לי כעולה על רוחם, איחולים לבבים או נוראיים (אנקדוטה: אבי איחל לי ברכות ליום הולדתי- "שתזכי לכך ולאחרת"... ואז תהה בקול רם אם הוא יזכה להיות סבא), כי זה כל שבכוחם לעשות. רק אני יכולה לשנות את בחירותי ומסלול צעידתי ולכן אין טעם שאאחל לעצמי- עלי פשוט ללכת ולהשיג זאת.

30.

סגרתי עשור, ואחד חדש בפתח.

מי יודע היכן אהיה ביולי 2028 אם בכלל.

אני רק יודעת שאני לא מוכנה שאסתכל אז לאחור, על העשור שמתחיל כעת וארגיש החמצה.

קיץ שמח לכולם.

וגם - כאן