בלוגהה

סליחה שאני לא ישנה בשעות נורמליות- זה דופק לי את כל היום.

סליחה שקשה לוותר על מזונות מסויימים- אני יודעת שאני מרעילה את עצמי. 

סליחה שאני שורפת שעות שלמות על פייסבוק ואינטרנט- זה לא מעשיר אותי במיוחד וגורם לי לבזבז שעות ערות יקרות מפז על שטויות.

סליחה שאני חושבת להשאר עוד תקופה ממושכת בניכר- ככל שאתרגל כך יהיה לי קשה יותר לעזוב.

סליחה שאני בקושי מנגנת. 

סליחה שאני כמעט ולא רוקדת.

סליחה שעוד לא ניצלתי את מכון הכושר כאן- שלושת הסעיפים האחרונים עושים לי כל כך טוב ואיכשהו זה תמיד מתפספס.

סליחה שאני לא משקיעה יותר זמן בפרוייקט החדש שלנו- אם זה עומד להיות חלק כל כך משמעותי מהעתיד שלי,  כמו שאני בהחלט מקווה, אני צריכה להשקיע בזה יותר זמן ורצינות. 

סליחה שאני מתרחקת אט אט מהדת- אני לא מרגישה מאוד בנח עם זה.

סליחה שאני לא מרימה טלפון לעתים תכופות יותר הביתה- נחמד לי לחיות בבועה הרחוקה ולדמיין שאין צרות אבל הם עדיין יקרים לי ואני צריכה להראות יותר תמיכה.

סליחה שאני עצלנית.

סליחה שלפעמים שאני קצת שונאת את עצמי. 

סליחה שלפעמים אני מפחדת לקפוץ למים העמוקים.

סליחה שאני עוד לא לגמרי סגורה על מה אני רוצה לעשות עם עצמי. 

מקווה שעד השנה הבאה יהיו לי פחות דברים להתנצל עליהם.

אני בורחת ממציאות חיי אל שיטוט חסר תכלית במרחבי האינטרנט. פייסבוק, ויקיפדיה, חדשות, ישראבלוג וחוזר חלילה. ההתמכרות הזו גורמת לי לאבד תחושת הזמן ולכן כמעט בלי לשים לב אני מרפרשת תכופות ומתבאסת לגלות כי אין חדש בלי להבחין בשעת הלילה המאוחרת ששלחה את כולם להתנתק וללכת לישון.

הנפש החולה שלי זקוקה לעבודה, אינטרנט או בחינה חשובה, העיקר שיהיה לי תירוץ בו אוכל לתלות את אי העשייה הזה.

למה? כי דחיית מטלות דוחה את התוצאות ואת האפשרות להיכשל וזה עדיף על להתאמץ ובכל זאת לא להצליח ואז לא יהיה לי הסבר אחר מאשר שאני פשוט לא טובה מספיק.