אפשר לומר סוף,סוף...
כבר נמאס לי לשבת בבית ולא לעשות כלום כל היום,
אחרי שאבדתי את אחת מ2 החברות הכי טובות שלי,
אני כל הזמן בוכה ולא יכולה לעשות אם זה כלום!!
פשוט אין לי מצב רוח!!
אני עצובה מאוד במחשבה מה עשיתי...
אני חשבתי שאני והיא נהיה חברות טובות עד שנמות(או לפחות עד גיל 30),
זה ממש מעציב...במיוחד כי איתחלנו לריד מאז שהיא היתחברה אם איזה ילדה מגעילה!!
ואני עוד אמרתי לה שזה שהיא היתחברה אם הילדה הזאת לא עשה טוב לחברות שלנו!!
טוב כמו שאומרים כל אחד בוחר את החברים שלו...והיא בחרה את החברים שלה!! ואני לא אחת מהם!!
לא משנה כמה שהיא תאמר שזה לא נכון?!
זה נכון כי ככה היא מתיחסת עלי!!
ואם היא לא רואה את זה אז אני כן!!
ואם היא לא מאמינה לי שהיא הישתנתה..
אז אנחנו לא באמת כאלה חברות טובות שמו שחשבתי!!
כי חברות טובות אמורות לאמין אחת לשניה!!
אני כל כך מרגישה רע אם עצמי!!
למה אני לא יכולה להיות כמו אנשים אחרים?
כמו החברה שלי למשל?
למה אני כזאת טיפשה?
מגעילה?
ובמיוחד מכוערת???
מה עשיתי שזה מגיעה לי?
מה לא בסדר איתי??
זה לא יכול להיות שכל החברות הטובות שהיו לי הן בעצם חרא...
זה אני לא בסדר!!!
אני צריכה לעשות לעולם טובה בלא לצאת מהבית אף פעם ולא להראות את הפנים הדוחים שלי בחוץ אף פעם!!
ואני בטוחה שאם אני יעשה את זה אף אחד לא ישים לב שנעלמתי!!!
אני שונאת את החיים שלי!!
והכי מכל אני שונאת את עצמי!!
מקווה שהיה לכם חג חנוכה משמח מאוד !
ב13 לחודם כולם יוצאים לבצפר!!
מקווה שעד עז אני השתנה קצת
כי אם אחת כמוני אף אחד לא ירצה לשמור אל קשר זמן רב!!
העצות שלכם:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
