היי!
ממש שנאתי את הסיפור הקודם, לכן עשיתי סיפור חדש.
אתם לא רוצים לקרוא?! לא עושים לי טובה.
קצת על הסיפור:
הסיפור מספר על ילדה בשם תמרה,
היא ילדה "חנונית" מה שנקרא
ובסיפור בעצם מסופר מה קורה לה בחיים,
איך נהיית מקובלת. בכל מקרה תהנו!
בדרך לפסגה.-פרק 1
'איך את מעזה? ועוד לבקש ממני לצאת איתך?'
היא חלמה,פתאום התעוררה בבהלה. הסתכלה במראה, ואז
הבינה שזה היה רק זיכרון ישן מהעבר,זיכרון כואב.
-לפני שנה-
"היי תמרה" אמרה הולי לחברתה הטובה ביותר.
"היי הולי, נו? איך הולך?"שאלה תמרה, כאילו לא ידעה מה היא תאמר.
"בסדר, את יודעת."חייכה הולי חושפת את הגשר על שנייה הלבנות.
"לא, אני לא יודעת."גיחכה תמרה.
"נו, את יודעת הדברים הרגילים, מלאה שיעורים."צחקה הולי
את צחוק החזיר שלה.
"הולי!" גערה בה."את לא מבינה שלא יוצא לך
מזה שום דבר, הן סתם עובדות עלייך שאומרות לך:"אנחנו
נסתובב איתך ואת תהיי מקובלת, כמונו, בתנאי שתכיני לנו את השיעורים."
"תמרה, תפסיקי כל הזמן לגעור בי. את לא אמא שלי."
אמרה הולי בצעקה ורצה משם, לשירותי הבנות של בית הספר.
"אוף.. היא לא מבינה כלום."אמרה תמרה בשקט
כך שאף אחד לא ישמע והלכה משם.
"תגידי, מי את חושבת שאת שאת ככה תעבידי את הולי
ותספרי לה כל מיני סיפורים מפגרים."גערה הולי ב.. שהגיעה לכיתה וראתה את .....
"דבר ראשון. אני סמנתה, מקובלת בית הספר."אמרה סמנתה בקול מתנשא. מה שגרם לתמרה לרתוח מכעס.
"דבר שני, מי את חושבת שאת שאת תגידי לי מה לעשות, אה?!"
סמנתה החלה להגביר את קולה. מה שגרם לכמה אנשים לצפות במריבה.
"חוץ מזה. אני במקומך הייתי שותקת, את לא רוצה לגמור כמו ירון,
נכון?"אמרה סמנתה והצביעה על ילד ממושקף, שמנסה להגן
עליו מבריונים.
"אוייש! את בלתי אפשרית." אמרה תמרה בכעס והלכה משם.
-הולי-
' מי היא חושבת שהיא?! שהיא ככה יכולה לבוא ולגעור בי
ולומר לי מה לעשות?! ' חשבה הולי בליבה שהיא
יושבת על האסלה בשירותים בתוך התא, ומתחילה לבכות.
היא הסתכלה על עצמה במראה, ושנאה את מה שראתה.
היא ראתה אותה, עם שתי צמות בצבע שחור, משקפיים גדולות,
עניים ירוקות, פרצוף מלא בפצעונים ושומן שיוצא מכל החורים.
'איכס, אם אני לא מצליחה לאהוב את עצמי, אז איך אחרים כן?'
חשבה לעצמה בלב.
לפתע נשמע צלצול לכיתה והולי מהר מחתה את הדמעות מענייה.
והלכה לכיוון הכיתה.
בדרך בגלל שהסתכלה לכיוון הרצפה היא נתקלה במישהו.
"סליחה." היא אמרה, לא מצליחה לזהות את הבחור שנתקלה בו.
"איפה המשקפיים שלי?" אמרה בלחש.
"הינה הם, סליחה זאת הייתה אשמתי, אני לא שמתי לב."הוא אמר
והביא לה את המשקפיים. היא הסתכלה עליו, וחייכה קלות.
"טוב, אני ממש ממהרת, תודה ולהתראות."
היא התקדמה לכיוון הכיתה, עדיין נבוכה ממה שקרה.
היא הלכה ללוקר שלה שהיה בכיוון , במטרה להוציא את הספרים
מהלוקר, ואיך שפתחה אותו נפל מכתב למטה, היא הרימה אותו והחלה לקרוא אותו בלב.
'אני .... אותך,
...................
............................
.........................
............................
............................
..... ...... '
בפרק הבא המשך! -ברור-
רוצים ספויילרים?!
הירשמו למנויים וכל פעם תקבלו ספויילרים.
מי שלח את המכתב?
מה היה רשום בו?
הכל התגלה בפרקים הבאים..
אני לא אומרת ספציפית פרק הבא כי מי שרשם
את המכתב לא יוזכר שמו בפרק הבא!
תתאפקו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
כותבת|בדרך לפסגה :)