אוקי, דבר ראשון לפני שאני רושמת את הפרק אני רוצה
לדבר איתכם על כמה דברים:
1.החלפות לינקוקים.
אין הרבה מה לומר פשוט, כל מי שרוצה להחליף לינקוקים מוזמן
לכתוב לי :)
2.קוראים קבועים. כל מי שקורא כאן קבוע לומר
לי ואני אוסיף אותו לקוראים קבועים ;)
3.תהנו מהפרק :)
הדרך לפסגה-פרק 3
בפרקים הקודמים:
"תקשיבי, הולי. עובדים עלייך, אני חושבת ששמעתי את סמנתה
וחברתה בריטני מדברים על זה."אמרה תמרה בנשימה אחת.
-
יצאה מהבית והלכה לכיוון המסעדה,
היא ניכנסה למסעדה, מסתכלת בשולחן מס' 7 ורואה את...
פרק 3
היא ראתה את.. סמנתה,בריטני,מייקל וברק מביטים עלייה ומתחילים לצחוק בקול רם.
היא הרגישה נבוכה, היא הרגישה שהיא רוצה שהאדמה תבלע אותה.
' אני לא מאמין שאני עושה לה את זה.' חשב מייקל בליבו אבל עדיין המשיך לצחוק.
היא פשוט הרגישה מטומטמת.
היא התחילה לבכות.
' מה חשבתי לעצמי? תמרה צדקה, ואני בחרתי לא להאמין בה.
בחברה הכי טובה שלי, זאת שתמיד איתי, גם ברגעים הקשים.'
חשבתי בלב, הדמעות פשוט פרצו החוצה, היא התחילה לבכות.
היא יצאה מהמסעדה וברחה לביתה.
בדרך לביתה היו עוד כמה ילדים שהתחילו לצחוק עלייה.
על המראה שלה, והיא, היא כל כך נפגעה מזה.
' זהו, זה יהיה השנה האחרונה שככה יצחקו עליי. '
הייתה הולי נחושה בדעתה.
' אבל קודם, קודם צריך ללכת לבקש סליחה מתמרה. '
המשיכה לחשוב.
-בבוקר-
הולי כמה שענייה טיפה אדומות ונפוחות.
היא שתפה את פנייה, נכנסה למקלחת התלבשה.
לקחה את הסנדוויץ' שלה והלכה לבית הספר.
"מה קרה הולי? גילית שהפתק היה סתם..?"אמרה סמנתה בלגלוג וצחקה עלייה, וככה כל החברה שלה.
' זה בסדר, אני אחזיק מעמד. זה היה האחרון.' חשבה הולי בליבה.
-צלצול-
לפתע נשמע צלצול, הולי מיהרה לכיתה.
"הולי? בואי קחי את התעודה שלך." קראה
מורתה של הולי.
"הולי? את ילדה נפלאה, התעודה שלך בסדר גמור.
ואין לי עוד שום דבר מיוחד להוסיף."אמרה המורה של הולי והגישה
לה את התעודה.
' הכל 100 אמא בטח תהיה מרוצה. כמו כל שנה.'
חשבה הולי בליבה.
-צלצול הביתה-
איך שנשמע צלצול, כולם רצו לעבר דלת היציאה מבית הספר,
חלק דוחפים, חלקם קופצים ורצים. והיו כאלה שזרקו את כל הדפים
של הלימודים באוויר.
' אני חייבת לדבר עם איתה. ' חשבה הולי כשראתה ת תמרה.
"תמרה, אנחנו צריכות לדבר."
"כן?! חשבתי שאת כבר לא רוצה אותי בתור חברה שלך." אמרה תמרה.
"תמרה, אני מצטערת, אני יצאתי מטומטמת. ואני נורא כועסת על עצמי."היה אפשר לשמוע בקולה של הולי שהיא נורא מצטערת.
"את לא צריכה, את לא יכולת לדעת." אמרה תמרה מבינה לגמרי.
"וואי, את לא יודעת איך אני שמחה שאת סולחת לי."אמרה הולי.
"טוב, אני הולכת הביתה, אני נוסעת לדודים שלי היום. אז אני דיי ממהרת. נדבר כבר בהמשך?"
"כן." אמרה הולי ויצאה מבית הספר כשאחריה תמרה.
שנהן פונות כל אחת לכיוון האחר לגמרי.
-בבית של הולי-
"אמא, הגעתי!" צעקה הולי כשנכנסה לביתה.
"יופי הולי בואי תשבי לאכול. צעקה לה אמא מהמטבח.
"טוב." אמרה הולי, והוציאה מתיקה את התעודה,
והביאה אותה לאימא."נו? איך התעודה?" שאלה הולי.
"כרגיל, מושלמת!" אמרה אימא וחיבקה את הולי.
הולי התיישבה בשולחן האוכל, ואמא הוציאה לה לאכול.
היא הגישה לה את האוכל והתיישבה מולה.
"הולי, בזמן שאת אוכלת יש לי משהו חשוב מאוד לומר לך."
"מה? אמא קרה משהו?"שאולה הולי מודאגת.
"כן, אנחנו עוברים דירה, עוד השבוע."
"מה?! אמא?! אני לא מאמינה. איך זה שלא אמרתם לי
שום דבר לגביי זה, כל הזמן הזה." צעקה הולי.
"חמודה, אנחנו לא רצינו שזה יעסיק אותך יותר מידי במחשבות,
ואז תרדי בלימודים או משהו."אמרה אמא מנסה לגונן על עצמה.
' אולי זה סיכוי להתחיל התחלה חדשה? ' חשבה הולי בליבה.
"טוב, אמא. אבל בתנאי אחד, יותר נכון בכמה."
"כן? מה שתרצי." ענתה אימה.
"את שולחת אותי למכון כושר, ואני הולכת לעשות שינויים
בכל כולי."
"למה? מה רע באיך שאת נראית."
הולי פתחה בפנייה הכל, את כל מה שקרה לה במשך השנה.
"וואי, אני ממש מצטערת, אם הייתי יודעת את כל זה, ממזמן
הסמנתה הזאת הייתה מסולקת."
אמרה אמא מצטערת ומרגישה רע בליבה על כל מה שקרה לביתה.
"אין לך על מה להצטער, את לא ידעת." אמרה הולי, מנסה להוריד את האשמה מאימה.
מה יהיה בפרק הבא?!
כל זה תדעו בהמשך!
כל מי שקורא כאן קבוע לומר לי ואני אוסיף אותו לרשימת הקבועים :)
ומי שרוצה להחליף לינקוקים. מוזמן לרשום לי :)
וסתם בגלל שאני רוצה:
מבצע.
מאחורי העוגות או מה שזה לא יהיה ><
1.
2.
3.
4.
הזוכה מקבל לינקוק בגודל 36 וחתימה :)
הסופרת :)(בנתיים אין חתימה)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
כותבת|בדרך לפסגה :)