חדר משלך

אני יודעת שזה עלול להשמע חצוף להתלונן על אוכל בעבודה, כי לרבים כל כך אין חדר אוכל בעבודה ואם כבר יש אז משלמים עליו מלא כסף, אז אני מתנצלת מראש- הטור הזה הוא על אוכל:) אוכל בעבודה:)

במשך תקופה מסויימת עבדתי בחברת פלאפון. תמורת סכום זעיר ניתנה לנו האפשרות לאכול בחדר האוכל ובתור "שוכרת דירה עם שותפים במרכז תל-אביב וממש,אבל ממש לא מכינה אוכל בבית" הרעיון של לאכול בעבודה קרץ לי.

אז כמעט כל יום בסביבות השעה 13:00 הצטרפתי למאות העובדים האחרים בבניין ועשיתי אף אני את דרכי לחדר האוכל העמוס לעייפה.

היום הראשון היה מרגש...יאמי...צ'יפס...יאמי...טוסט עם מלא גבינה צהובה...יאמי...פריגת חינם...יאמי...שניצל ענקי...יאמי...מלוואח וג'חנון...יאמי...אורז לבן עם רוטב אדום מעליו...יאמי...לחמים טריים...יאמי...עוגת שוקולד לקינוח...יאמי...אתם מבינים לאן זה הולך, נכון? עלייה של 5-6 קילו בתקופה מאוד קצרה.

האוכל היה ממש טעים ובעיקר הוא היה כל מה שאני לא אוכלת בדרך כלל, רבוי שמן, עמוס פחמימות לעייפה ובלי אלטרנטיבה בריאה אחת.

מסתבר שאני לא היחידה שהרגישה שאנחנו אוכלים ג'אנק יום אחרי יום וחבורת עובדים התקבצה ושלחה מכתב בהול להנהלה. במכתב הם ביקשו אוכל בריא ומיד.

וכך, נוסף לנו "בר סלטים". ועכשיו, אם הייתי רוצה לאכול ירקות מאודים לארוחת צהרים או סלט, הייתי צריכה לשלות את הירקות מתוך קערת הרוטב השמן שבהם הסלט הבריא, לכאורה, היה שרוי.

לא בריאות ולא נעלים.

אז חזרנו להביא אוכל מהבית, או במקרה שלי לאכול סנדביצ'ים כל היום, כי לרדת לחדר האוכל הפך להיות פיתוי שכדאי להזהר ממנו.

ולמה נזכרתי בכל זה עכשיו?

כי השבוע ביקרתי במשרדי אחת החברות הגדולות והמוצלחות בעולם ואפילו זכיתי לשבת לאכול צהרים בחדר האוכל.

בזמן שחיכיתי בתור, קראתי שלט עליו נכתבה "אמנת השירות" של המטבח; באילו חומרים הם משתמשים, אילו תהליכים עובר המזון לפני שהוא מגיע לצלחות של העובדים ועוד כל מיני פרטים כאלה שמטבחים גדולים מנסים בדרך כלל להמנע מלמסור אותם.

כשהגעתי לעגלות האוכל יכולתי לבחור מבין עשרות סוגי המאכלים, וכולם נראו טריים, אבל לא מבריקים כאלה, משמן. באותו יום היתה ארוחת צהרים בסגנון הודי, אבל כמובן שהיה מגוון גדול של אוכל מערבי לבחור מתוכו. אפילו הצ'יפס לא היה גדוש בשמן והקינוחים נראו "עבודת יד" ולא איזה עוגה קנויה מלאת חומרים משמרים.

זה היה מדהים, כי זה לא קורה אף פעם בחדרי אוכל בעבודה. לפחות לא בעבודות שלי.

המלחמה היחידה של העובדים שם היא מול עצמם- מה מבין כל האופציות הטובות והבריאות לשים בצלחת, ועם עצמי כבר יותר קל להתמודד...