חדר משלך

היום סיימתי את הספר החדש של ליהיא לפיד- "אשת חיל".

קצת קשה לי להחליט מה לכתוב עליו...הוא עורר בי כל כך הרבה. הרגיש לי שליהיא פשוט החליטה להוריד את כל המסכות ולחשוף את האמת המרה- להתחתן וללדת ילדים עלול להיות זוועה.

כל האגדות האלו- שהכל נהדר ונגמר ב"הם חיו באושר ועושר"- זה בולשיט, היא אומרת. זה לא קורה. בדרך כלל מאבדים את עצמנו לדעת בדרך, מתרחקים מבן הזוג, נשים הופכות מרירות וקשות, מתמרמרות ולא מרוצות. גברים הופכים למאוכזבים, מעצמם ומהאישה, קטנים ולא יוצלחים.

כל הספר הזה התכתב איתי בכל כך הרבה מובנים וצורות, והספר הזה הכאיב בכל כך הרבה צורות, כי האלטרנטיבה מגיעה רק בסוף, אחרי 200 עמודים ולא כשצריך אותה, בערך אחרי כל עמוד ועמוד.

אבל זה ספר חשוב ולו בגלל שליהיא מצליחה בשפה נגישה ולא תיאורטית להגיד משהו שיש לנו נטייה לשכוח, כנשים.

אנחנו חלק מקבוצה, שחווה את מה שאנחנו חוות.תמיד.

..."והגעתי אל הבית הריק שלי, והתקלחתי, ומול המראה ניקיתי את הפנים, והסתכלתי על המגבת המהודקת שעטפה אותי, והמראה הזה של הציצים הלא מרשימים שלי, הדחוסים להם ככה בתוך הבד, הזכיר לי שיחה שניהלנו כמה חודשים קודם, אחרי שמישהי שהכרנו ניתחה את הציצי שלה, ואיך התברר שבעצם כולנו גם. שכולנו היינו שמחות להרים או למלא, להגדיל או להקטין. כי אף אחת מאיתנו לא אהבה את הציצי שלה. וכל אחת היתה שמחה לקבל את הציצי של האחרת. כי הציצי של האחרת נראה לנו יותר טוב. וחשבתי על הנסיכה, ועל איך חשבתי שאצלה יותר טוב. ואיך כולנו חושבות ככה על הגוף של האחרת, והעבודה שלה, וכמה כסף יש לה, ואיזו משפחה נהדרת יש לה. והצרות שלה. צרות הרבה יותר נהדרות משלנו. ולכל אחת מאיתנו היו גם הדברים שלה שהיו הרבה יותר טובים משל אחרות. האחרות שביחס אליהן היו לנו גוף יותר טוב, ועבודה יותר טובה, וידענו לנהל יותר טוב ממנה את חיינו, והיה לנו יותר כסף משיש לה, ומשפחה יותר נהדרת משיש לה. וצרות פחות איומות משיש לה. וככה חיינו. כמו בברכת שחייה. חיות בביצת ההשוואות, כשכל צד מנסה להצדיק את עצמו על חשבון הצד האחר. משוות ונחלשות. משוות ומתחזקות..........ונראה לנו שלכולם קל יותר, טוב יותר, ואם רק יהיה לנו מה שלהם יש, אז נהיה מאושרות.......אם רק יהיה לנו מה שאין לנו, אז נהיה מאושרות. כי אנחנו רוצות מושלם. כי לימדו אותנו שאסור להתפשר, שההתפשרות היא כניעה, היא ויתור, ואנחנו לא מוכנות לוותר, ולא מוכנות להתפשר ולנו מגיע הטוב ביותר"...

(ע"מ 196).