חדר משלך

נשים שכבר מצליחות להשתלב בצמרת הפוליטית סופגות לא פעם יחס מזלזל המתמקד במראה החיצוני שלהן - אם זו דליה איציק, שממשילים לגננת ומלגלגים על התסרוקת שלה ואם זו הילארי קלינטון, שכלי התקשורת בחנו מקרוב כל תו בפניה וקמט בבגדיה בזמן המרוץ שלה.

גם בשיח על לבני זה ניכר, אומרת הסוציולוגית ד"ר אורלי בנימין מאוניברסיטת בר אילן. "שי ודרור, למשל, בתוכנית הרדיו שלהם, הקדישו רבע שעה לדיון בשאלה אם לבני יפה או לא", היא אומרת. "ביום אחר הם התייחסו לקשריה עם קונדוליזה רייס כאל קשר לסבי, ופעם אחרת הציגו את בעלה כסמרטוט. כלומר, גבר שתומך באשתו מאבד את גבריותו". זה אמנם היה מצחיק, מודה בנימין, אבל "זו דוגמה לשיח שמחבר למסרים עתיקים של זיהוי נשיות עם חוסר תכנים, הסתכלות על הקנקן ופחד מכוחות מיסטיים של האשה".

על פי בנימין, "גם הביקורת הפוליטית על לבני אינה עניינית - למשל על טיב הקשר שלה עם שר האוצר רוני בר-און, שעשוי ליצור ניגוד לתדמית שהיא מנסה ליצור - אלא מתמקדת בכך שללבני אין קו ברור של מדיניות. כל זה הוא חלק מהמגמה של הגחכת נשים בעמדות סמכות". וכך, אף על פי שלא תמיד הפוליטיקאים הגברים הרבה יותר מוכשרים מהנשים, בלשון המעטה - לרוב הם מושכים הרבה פחות אש.

מתוך מאמרה של אורית ברגמן ב"עכבר העיר" http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1048,209,29570,.aspx