חדר משלך

תמר הר-פז מנשות הליכוד כותבת על סיפוח הפמניזים לשמאל, כאילו אי אפשר להיות גם פמניסטית וגם ימנית. לטעמה (ואני חייבת להגיד שמהכרותי עם הפמינזים הישראלי אני נוטה להסכים)בכל פעם שמתעורר סכסוך בין ישראל לשכנינו קמות קבוצת נשים מצומצמת וזועקת כי מלחמה היא עניין גברי ונשים בכלל לא חפצות במשחק הזה, המלחמתי כי הן בכלל שמאלניות-פציפיסטיות שרואות רק את השלום מול העיינים.

הגברים, כך אותה קבוצה טוענת תמיד, גוררים אותנו למלחמה בלי לשאול לדעתנו.

נגררות או לא, אפשר להתווכח על כך, אבל תמר כותבת  כי "פמיניזם אמיתי לאו דווקא רואה כל אקט גברי כחסר זכות קיום, רק מתוקף היותו גברי. פמיניזם אמיתי לא כולא אנשים בתוך קלישאות. להצהיר כי מלחמה ומוות הם שגעון "גברי", ולעומתו פציפיזם הוא מהות הנשיות - זו משוואה פשטנית, המתעלמת מהמורכבות של העולם בו אנו נמצאים ומכך שלפעמים צריך להילחם דווקא כדי להמשיך לחיות.........נשות השמאל בחרו להתמודד עם המתח שבין נשים לגברים באמצעות ניתוק. זו תמיד הדרך הקלה. הרבה יותר קשה להישאר, להתמודד ולדבר על המחלוקות. נכון, לא תמיד הגברים מבינים אותנו ולא תמיד אנחנו מבינות אותם, אבל העולם מורכב, וכשמישהו לא מבין אותך עד הסוף אבל מוכן למות בשביל להגן עלייך, מגיע לו לפחות איזה סוג של דיאלוג".

באמת שווה קריאה.