אני וחבר שלי עוברים לגור ביחד.
היה לנו תקציב מאוד נמוך מלכתחילה ועל זה נוספו המון דרישות; רצינו מינימום שני חדרים, דירה גדולה, לא בקומה גבוהה מידי (דיי! נמאס לי לטפס לקומה 4 בלי מעלית במשך 6 שנים!), מקום לשולחנות מחשב נפרדים ועוד.
לתקציב ולדרישות הצטרף המון מזל! הדירה הראשונה שהלכנו לראות ענתה על כל הקריטריונים והמינוס היחיד שלה היה שהיא נראת כמו דירה תל-אביבית טיפוסית, ישנה, מתקלפת, צבעים שונים ומשונים, 20 חורים ומסמרים בכל מ"ר ורצפה מכוערת.
קצת שכנועים והפעלת כוח פיזי מתון והנסיך הירושלמי שלי התרצה ואפילו שמעתי אותו מצטט אותי בשיחות עם חבריו הקרובים כשהוא אומר "זו דירה מעולה, מחיר מציאה, ועם קצת שיפוץ היא תהיה בובה של דירה!"
ביום קבלת המפתח היינו קצת המומים, איך לא ראינו את כל העבודה הקשה שמצפה לנו כאן? כמה מסמרים!!! נראה כאילו הדיירים שלפנינו הפעילו כאן סניף של הדאנג'ן. והצבע, מה קשור צבע שמן על קיר? ולמה הם לא צבעו באופן אחיד...
אני קצת נבהלתי, אם להודות, הקשר בין הבובה של הדירה למה שראיתי למול עייני היה רחוק כמו פתח-תקווה ושאר העולם...
קראתי את אבא שלי לדגל וביצענו מספר רכישות הכרחיות ב"הום סנטר" (600 ש"ח והיד עוד נטויה).
אספנו מספר חברים קרובים (כלומר העבדנו את כל מי שלא הצליח להתחמק ובשלב מסויים צבעו את הדירה במקביל 6 אנשים) והתחלנו לקלף, לעשות שפכטל, לגבס, לצבוע ולצבוע ולצבוע (ואז לנקות את כל הצבע שטיפטף) ועדיין לא סיימנו...
אחרי יומיים של עבודה מאומצת, אנחנו בערך בחצי...
עברתי כבר איזה 6 דירות בחיי, מעולם לא השקעתי ככה בדירה.
היום בהפסקת הצהרים שלנו על ארטיקים אמרנו שבעתיד שווה פשוט לשלם יותר פר חודש ולגור בדירה משופצת.
ברור, שיש בזה משהו, וברור שגם חשבנו על זה כשחיפשנו דירה, אבל האמת היא שיש משהו ממש מאחד בעבודה הזו, אנחנו קורעים את התחת שעות רבות, בעזרת בני משפחה וחברים שאיכפת להם מאיתנו, על מנת להכנס לדירה הראשונה שלנו ביחד ברגל ימין.
זה לא קל, זה מלכלכך, זה עולה לנו כסף ואנחנו מסיימים כל יום גמורים, אבל זה שלנו ועשינו את זה במו ידנו וזה פשוט כייף.
ככה זה צריך להיות, לא הייתי רוצה שזה יהיה אחרת.
זה סיוט, אבל אני נהנת מכל שנייה, בחיי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
