אני מרגישה רע. מרגישה שקשה לי.

מרגישה שכל נשימה שלי מעמיסים עליי עוד ועוד דברים...

מרגישה שאני קורסת.

כאילו אני בניין מט ליפול...

מרגישה לבד.

מרגישה שאין לי לאן לפנות

מרגישה לבד...

מרגישה שנאה כלפי עצמי

ואני לא יודעת למה.

מרגישה כעס כלפיה.

כל כך הרבה כעס...

בעצם מרגישה כלפי כולם כעס באופן מסוים

כלפיה

כלפיה

ואפילו כלפיה.

מרגישה שנותרתי לבד.

וכל המילים האלה: "אני איתך תמיד", "פה לצידך".

אלו רק מילים...הן מילים ריקות. חסרות תוכן.

מילים שמובעות בצורה כל כך אוטומטית. מילים ללא כוונה

מילים ללא משמעות. פשוט מילות כלום.