The Road To Happiness

אני לא משנה,

אתם משנים.

אני אבוד,

אתם תחיו.

מה דפוק בי? מה לא בסדר?

מה מעוות לי במוח שכל מילה שזורקים לי גומרת אותי?

אני בדיכאון, קשה.

זה כבר תקופה ארוכה שאני לא מספר לאיש על זה.

אני בוכה יום יום.

שעות במיטה.

שעות שלא אוכל.

יצאתי לדייט, הוא היה נפלא.

היא נשברה קצת ובאתי לתמוך. היא לא יכלה לקבל אותי ברגע הקשה שלה.

אני חסר תועלת, אני כלום.

אני בדיכאון ואני בוכה כבר כמה ימים.

אני בקושי ישן.

אני בקושי אוכל.

אין אושר, אין שמחה, אין תקווה, אין יכולת לקום.

אני שונא את עצמי.

אני נגמר מבפנים ושואל את עצמי למה הגורל שלי כזה מחורבן.

למה הדברים לא מסתדרים לי פעם אחת בחיים?

לא קיבלו אותי לעבודה שממש רציתי, כמה מפתיע. 

אני מובטל.

אני בדיכאון, קשה.

אני בוכה כבר כמה ימים ברצף.

אני תמיד מפנה את הנפש שלי לאחרים, אולי כדי שלמישהו יהיה מקום בשבילי.

אני לעולם לא אקבל בחזרה.

הפנמתי את זה, אני כלום.

אני אפס.

אני בדיכאון קשה מאוד.

אני לא מסוגל להחזיק את עצמי יותר.

בבקשה, שיקרה לי משהו טוב, שמשהו יגרום לי לחייך.

שמשהו יגרום לי להרגיש שייך.

שמשהו יגרום לי לרצות לקום בבוקר.

שמישהו יאהב אותי ויעטוף אותי.

אני כותב כרגע ובוכה.

אני לא מסוגל.

קשה לי.

הכל קורס.

הכל נגמר.

הכל אבוד.

בבקשה אני מתחנן, שמישהו יחבק אותי ויתן לי פשוט לבכות עליו.

זה כל מה שאני רוצה, תנו לי לבכות.

אני מתחנן.