לכל מי שלא ידע או שלא הספיק להתעדכן אז לולה מתה.
אני יודעת שזה נורא ואיום אבל זה קרה.
כתבתי סוג של סיפור על איך גיליתי ואת כל הדרך מהבוקר עד לצהריים אז
מי שרוצה לקרוא שיקרא ומי שסתם רוצה לרפרף מוזמן.
לולה.
לכתוב כדי לא לשכוח.
אני כותבת עכשיו כדי לא לשכוח. לא לשכוח כלבה בשם לולה.
לולה הייתה כלבה פודלית.
ביום שבת היה לה יומולדת.
היא הייתה בת 12 או בשנים של כלב 84 לא הספקנו אפילו לחגוג לה בת מצווה..
היא הייתה נורא זקנה וחלתה באלצהיימר.
היום: 4.11.08 חזרתי מבית הספר וראיתי אותה. ראיתי אותה שוכבת על שפת הכביש.
קראתי לה והיא לא ענתה. חשבתי שהיא ישנה או משהו. קראתי לה עוד ועוד ואז התחלתי להילחץ.
זה היה נורא.
הרגשתי כל כך רע עם עצמי..
כשהבנתי שהיא כבר לא תחזור אז התחלתי לבכות. אפילו השכנה ממול שמעה אותי ובאה לראות מה קורה איתי.
היא חיבקה ושאלה מה קרה ואז אמרתי לה: "זאת הכלבה שלי שם".
היא לקחה אותי לבית שלה ונתנה לי לשתות. אמרה שהיא יכולה לעזור לי. שאני רק יגיד והיא תעשה.
אמרתי לה שאמא אמרה לי ללכת לחברה ואז לחכות שהיא תגיע.
הלכתי לזוהר.
נכנסתי. אפילו לא דפקתי בדלת. פשוט נכנסתי ובכיתי. בכיתי בכיתי ובכיתי.
מסכנה זוהר. היא לא ידעה מה לעשות...
אחר כך חזרנו שתינו לרחוב שלי וישבנו ליד לולה.
(אפילו מיקה הרגישה שמשהו לא בסדר...)
התחלנו להעלות זכרונות.
איך שהיא הייתה עולה לאחותי על הציצי או איך שהיא הייתה מתגנבת מהבית והייתה הולכת לזוהר..
איך שפעם היא השתינה ליד המדרגות ואז אבא שלי ב- 6 בבוקר החליק על זה..
איך שפעם היא נדרסה וכל מה שקרה לה זה שבר ברגל ואז היינו שמים לה את הגרביים שלי ואיך שהיא נעלמה לנו לשבוע..
יש עוד כל כך מלא דברים שהעלינו אבל אין מספיק זמן ודפים כדי לסכם חיים שלמים של כלב והבעלים שלו..
ישבנו שם שעות. טוב נו.. לא שעות. שעה וחצי.
ישבנו והעלנו זיכרונות.
זה היה כל כך כיף.
אבל אז הסתכלתי ללולה בעיניים ובאמת הבנתי שהיא לא תחזור יותר והזיכרון שיש ממנה זה התמונות.
אבל אז חשבתי שלולה לא הייתה רוצה שאני לא יעשה כלום בגללה. ושאני צריכה להמשיך להיות שמחה בשביל מיקה. כי אם אף אחד לא יהיה שמח בשביל מיקה אז גם היא תהייה עצובה.
עכשיו אני הרבה יותר בסדר. אני עדיין עצובה אבל, היי, זה החיים..
מישהו מת ומישהו נולד. בואו רק נגיד שאם אלוהים היה צריך לבחור הוא בחר בכלב הנכון כי אני חושבת שהייתי צריכה לצפות את זה שבסופו של דבר זה יגיע בזמן הקרוב...
בעקרון, כתבתי את זה כי נורא נורא פחדתי שאני אשכח אותה או משהו אבל נראה לי שאחרי סיפור וחיים ארוכים שכאילה, אני לא אשכח אותה אף פעם.
זה הסיפור בגירסא המלאה.
הגר ולולה.