" אפילו גן עדן הוא גיהנום בלעדייך "

"תיכף אני ארצה שתלכו מפה.

שאוכל כבר ליפול בשקט.

שלא תראו את הפצעים נפערים.

שנשאר לבד ונשבר לאט."

"תוותרו כבר ותלכו מפה.

שאוכל כבר לצעוק בשקט.

בלי המבט הקרוע שלכם.

שנשאר לבד ונשבר לאט."

"אבות ובנים, סבתות ונכדים.

הלב של אמא מתפוצץ.

מי אשם לה מי אשם לי.

מי יפרד ממי.

אבא בוכה על בן בוכה על אבא."

"תיכף אני ארצה שתלכו מפה.

לא אפחד ליפול לא אפחד לגדול.

לתבוע או לשוט לחיות או למות."

"אבות ובנים, סבתות ונכדים.

הלב של אמא מתפוצץ.

מי אשם לה מי אשם לי.

מי יקבור את מי.

אבא בוכה על בן בוכה על אבא.

אבא בוכה על בן בוכה על אבא.."

בעיקרון לא קרה לי כלום אבל הבעיה היא שאני פשוט התאהבתי בשיר הזה.

כל פעם שאני שומעת אותו אני יכולה לשבת שעות אחרי זה ורק לחשוב על מה שזה אומר...

המילים...

המנגינה...

נכון שזה נשמע כאילו אני באבל או משהו כזה אבל ממש לא.

זה פשוט השיר הזה.

הוא משהו מיוחד...

שמחה אם מישהו מבין אותי..

אוהבת, הגר.