החיים שואבים אותך.
לא משנה כמה תנסה להתכונן לזה, לקוות שיהיה טוב.. אתה נשאב עמוק.
לפני שניה הייתי במערכת יחסים מיותרת ורעה של 7 שנים,
אני לא זוכרת כלום ממנו, הוא מחוק לי מהמוח.
עכשיו אני אחרי 5 שנים של מערכת יחסים אחרת שבראש שלי מרגישה מדהימה,
אבל אני יודעת שזה נכון מה שאמרת בצהריים, באמת לא היינו מאושרים.
באמת אני לא הייתי אני ואתה לא היית אתה.
אני רואה אותך, מנותק ממני.
שמח כל כך שאין לך את החובה הזו יותר, לדאוג לטפח את התלות שלי בך.
שבורה לרסיסים אני, שבורה באמת.
היה חרא פעם אבל עכשיו בתקופה הזו אני נשרפת מאש הגהינום.
אני ל ב ד.
בפעם הראשונה מזה 30 שנות קיומי.
ללא זוגיות.
רווקה.
גרה לבד בדירת תמ"א מעופשת.
עם חלומות גדולים מידי, גדולים עליי, גדולים עלינו.
היינו מאורסים. רציתי אותך בכל מעודי,
אני לא מצליחה לשים את האצבע על מה היה הטריגר שהרס לנו הכל.
האם הנטייה שלי להרס עצמי עד כדי כך עוצמתית? מתחת לפני השטח?
האם היא תהרוס לי את החיים?
אני הרסתי אותנו.
הסתכלתי על תמונות שלנו היום, יש גם כאלה שבהן אנחנו מתנשקים,
אתה נראה עושה בכוח.
אולי באמת כמו שהרגשתי לא אהבת אותי באמת אף פעם.
אולי אהבתי לבד. במשך 5 שנים.
הלב שבור לרסיסים.
טיפשה שבאתי לדירתך החדשה היום, עם החלב סויה המזדיין במקרר שקניתי בשבילה.
אמרת לי את השם שלה היום, כוסאמק איזה שם שנוא.
במה להיאחז?
לונה. כשלא אהיה אותה אני באמת אגמר, לא יודעת מה יחזיק אותי.. ראיתי בתמונות שהיא נראית אחרת מהיום, אנרגטית, עם פחות שערות לבנות, שמחה עם אבא ואמא בבית, לא נגררת מבית לבית נטושה כשכל שבוע מחדש הורה אחר נוטש אותה.
הסידור הזה היום ונורא, בעיקר כי אני צריכה כל פעם לראות אותך מחדש.
אני גמורה.
אבל יש לי לונה.
יש לי לונה.
יש לי לונה.
עוד קצת, תחזיקי מעמד, אולי יבוא טוב.
ריאלי לשם השינוי: אולי גם לא, כבר נתקלת במקרים, אבל על הזין.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
פתטיות זאת דרך חיים