Blood, Sweat, but never Tears

אמרת לי לא לחכות לך. אני לא מחכה, מעולם לא חיכיתי. המשכתי ועדיין אני ממשיכה לחפש את האחד שלי. יצאתי עם אחרים ואפילו אהבתי אחר. אהבתי אותו בכל הלב והנשמה, כמו שאני יודעת ומסוגלת לאהוב. הורדתי את החומה ונתתי לו להיכנס פנימה, חשופה בצריח. נתתי לו את ליבי ואמרתי לו זהירות שביר, והוא בחר ללכת ממני. וכשהוא הלך, כשהייתי שבורה וכואבת, פצועה ומדממת, באתי אליך. באתי אליך שתדביק אותי בחזרה, שתעטוף אותי בידיך, שתיתן לי להיבלע בחיבוקך, שתשכיח ממני את זה שאהבה נפשי, שתזכיר לי שעדיין אני חיה, שעל אף הכל, אני חזקה ואתגבר. עליו, עליך, על הכל.

זה לא היה ההסכם בינינו. כשרק הכרנו ולא היה בינינו דבר וחצי דבר, יכולתי להיות קצת מאוהבת בו. הוא תמיד ידע. הכחשתי, אבל אני שקרנית גרועה והוא מכיר אותי, וידע. ובפעם הראשונה שהוא נגע בי, בפעם הראשונה שהפכנו את הפנטזיה למציאות, עשינו הסכם. לא דיברנו על זה, אבל שנינו ידענו שהגבולות ברורים. הוא בא, והולך. כשאני צריכה אותו הוא שם. הוא ממשיך להיות בחיי, החבר הכי טוב, אבל עכשיו הוא גם מנשק אותי, ונוגע בי. והגבולות מיטשטשים. ועכשיו כשאני באה ומשנה את הכללים הוא לא מבין, זה לא ההסכם, זה לא החוזה שהוא חתם עליו. אני רוצה דברים שאין ביכולתו לתת לי, (מפרה חוזה).

אז בבקשה אל תשאל אם אתה יכול לבוא. אל תשאל למה אתה לא יכול. כי אמרתי. ככה. כן, זו תשובה.

לא, אני לא אתחיל להסביר את עצמי. כי אתה יודע מה יהיה אם תבוא. אתה תיכנס בדלת כשה תמים, אבל אני אדע שעמוק בפנים אתה זאב טורף. נתחיל בשלום-מה חדש-איך בעבודה , אני אציע קפה, אתה תגיד למה לא, ועוד לפני שהמים יספיקו לרתוח כבר תהיה לידי, שפתייך נושקות לצווארי, ואני אתעלם ממך, אנער אותך ממני, ואגיד לא. תקיף ואמיתי. ואתה תניח לי, ותשתה את הקפה שלך, ובשנייה שאוריד לרגע את ההגנות שלי, אתה תסתער קדימה. אתה תגיד לי את כל המילים הנכונות ותלחש באוזני את כל הדברים שאני רוצה לשמוע, ואני אניח לעצמי להיסחף ולהאמין שמשהו טוב יכול לצמוח מזה. וכשתהיה איתי תהיה הכי שלי בעולם. אבל כשתלך, תהיה שלה.

אמרתי לך שאתה יכול לראות אותי מתי שתרצה. אני לא מוציאה אותך מחיי ולא נותנת לך ללכת משלי. אבל אתה לא יכול לגעת בי יותר. אתה לא יכול לנשק אותי. אתה לא יכול להיות איתי, להתגעגע אליי, ללחוש מילים מתוקות באוזניי, ואז ללכת אליה. אמרתי לך שאתה לא יכול ליהנות משני העולמות. אמרתי לך שכל פעם שאתה הולך זה קצת יותר קשה. אמרתי לך שהמחיר שאני משלמת הוא גבוה מדי.

בשעות הבוקר שאת 
רק מה שאת,
אני רוצה אותך..

ריח הגוף שלך
מעביר אותי על דעתי

את צעירה כזאת,
טרייה כזאת,
רעננה..

את עוצמת עיניים
שאני נוגע בך,
פנייך מתעוותות במעין
עווית של כאב 
או עונג..

את נושכת שפתיים
לוחשת לי
מילים לא ברורות
ואני כובש את ראשי 
בצווארך מרגיש
את הדופק
שפועם
בך..

מובילה את ידי
למקומות 
הכי נסתרים בך
שאגלה אותם,
מתמסרת 
כל כולך לשפתיי

בבוקר אני אוהב 
לכבוש אותך
שאת רק מה שאת..

צעירה כזאת,
טרייה,
רעננה..

כנראה שמגיע לי להיות מאושרת , כנראה שמצאתי מישהו שמעריך אותי כמו שמגיע לי .

הדאגה והסקרנות שלו לגבי כל פרט בחיים שלי פשוט ממיסה את הלב הקפוא שלי.. שבמשך זמן מה שכב בפריזר.

אני נהנת להסתכל עליו .. בכל רגע ..

כשאני מנשקת אותו , כשאני נוגעת בו ..

אני לא מצליחה לסגור את העיניים גם כשאני ממש מנסה , כי אני רוצה לראות את התגובה שלו לכל נגיעה שלי בגוף שלו .

לכל נשימה שלי על הגוף שלו . וכל מה שגורם לו לצמרמורת .

הוא מצליח לקלוט גם את הדברים שנמצאים אצלי עמוק מתחת לשכבות .

לכל חצי חיוך מזויף , לכל נשימה עמוקה ולא סדירה.

אני מפחדת לומר שאני זקוקה לו, כי זה דפוק להיות זקוקה למישהו .

הוא כמו הסם שלי ,ההתמכרות שלי .. לא חוקי וכל כך מושלם .

אני לא רוצה להתגעגע אליו , כי הוא איתי כל הזמן .. 

כי הוא תמיד מוצא זמן לחבק , וללחוש לי באוזן את מה שחיכיתי לשמוע כל היום.

אז למה להתגעגע? רגש מטומטם.

אם הוא רק היה יודע כמה סקסי הוא נראה אחרי מקלחת .. או .. במקלחת .

ואם הוא רק היה יודע , שאני יודעת שהוא חלם עליי ,בלילה שישנו ביחד .

הדבר האחרון שנשאר לי זה לחכות ללב שלי .

שיהיה מספיק מוכן לומר את מה ששכח כבר מזמן להרגיש .

הלבד בא מתוך החלטה , הביחד בא מתוך צורך .

בהתחלה את שואלת "האם אניי רוצה ?" .. ועם הזמן השאלה נהפכת ל .. "האם אני יכולה? " 

לאהוב.

סוף פתוח .