-שהחיים נהיים אמיתיים מידי-

אין לא לא נפרדתי מחבר..

אבל אתם זוכרים את הילד ההוא?

שדיברתי איתו פעם?

שהתלהבתי ממנו מ-א-ו-ד

אז זהו..דיברנו היום שוב..הוא ניגן לידי...הסתכל לי בפלאפון[איפה שיש תתמונה שלי ושל מיקי מתנשקים]

וצחק איתי והסתכל עליי רושמת על היד את השם של מיקי..

נו די...אני לא יכולה לחשוב עלינו כזוג...אבל אני כן יכולה לחשוב עלינו כידידים...אני יודעת שהוא שטחי ומעצבן..

אבל הוא מצחיק. ואני חייבת לדבר איתו שוב..

כן זה היה ממש מפחיד..

אני רוצה לדבר איתו שוב..

אני חושבת שיש סיכוי. יש סיכוי שנשוב לדבר..לא כמו פעם

אבל לדבר כלומר להגיד בוקר טוב או לשאול מהקורה שמתחברים לאייסיקיו

אני מקווה לפחות..

יש מקום שבו סולחים...וזה המקום שלי..

אני רוצה אני מרגישה שאנחנו יכולים להשלים היום..מקסימום לא..לאנורא..

ילד ??

אני מתגעגעת...מאוד.

איבדתי כל יכולת הבעה בשירה..כלומר אי יכולת כתיבה...פשוט אי יכולת...

אני מאוד לאיכולה להביע את עצמי בכתב יותר..

אני לא יכולהלהקשיב לעצמי..

לשמוע את עצמי..

אני לאיכולה לזכור מתי בפעם האחרונה נפגעתי ככ ממשהו..

רק מגילי. אבל זה היה בטעות והוא התחרט על זה והביע צער.

אני יודעת שאני סולחת לכם לשניכם..אבל אני לאיודעת מה יהיו התוצאות האלה..

מיקי אני אוהבת אותך. 3>