לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

אתר חפירות XD

זו הינה אזהרה מראש..זהו בלוג שבו אני עלולה לא לשים לב וטיפה לחפור בו.הבלוג אינו מתאים לנשים בהריון,אנשים חסרי סבלנות,ולבעלי לב חלש...ראו אוזהרתם!


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2010    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2010

סתם להתפרק


שונאת את זה.

ואותך.(בלשון זכר)

ואותך.(גם בלשון זכר)

ואת זה שמתעלמים ממני.

ואת היחס שלך.

שונאת את המעברים בין המצבי רוח שלי.

שונאת את הלימודים.

שונאת ששואלים אותי מה חדש,כשהתשובה ברורה מראש.

שונאת שקרים וצביעות.

שונאת לחץ,כל הזמן לחץ.

שונאת לעשות כלים.

שונאת לבכות.מצד שני זה משחרר.

שונאת שדברים משתנים.

ושאנשים מתרחקים ממני ואני מהם.

שונאת שאת לא עונה לי לטלפונים וגם לא מתקשרת חזרה.

שונאת שאין לי זמן לעצמי,להתאמן,לכתוב,להיות בשקט.

שונאת להתחרט על דברים.

 

אבל בעיקר אותך,אותך אני שונאת,בהתחלה מראה לי יחס מדהים,מקשיב לי,מנעים את זמני,משעשע אותי,מצחיק אותי. ועכשיו? עכשיו אתה סתם מנסה לזרום בשיחות שאני יוצרת מנסה להשאיר את המצב כמו שהוא,פנים מול פנים בקושי אומרים שלום. אז למה כל זה למה?

 

ואני מבזבזת את הזמן במחשבות איך יוצאים מהבלגן הזה ואתה בכלל כבר ממזמן בחוץ.

 

 

 

נכתב על ידי שירללה , 13/4/2010 21:33  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כמו מכה פתאומית


כמו מכה פתאומית חטפתי את זה.

שוק,הלם,פשוט קשה להאמין.

תמיד חשבתי (ואני עדיין חושבת)מה יקרה כשהכל יסתיים,אף פעם לא חשבתי שככה אני אגיב.

 

כמו מכה פתאומית,פתאום קלטתי שזהו חודשיים וחצי אחרונים,לחץ מטורף עומד להיות,לחץ כמו שמעולם לא היה ואז...

 

 

שקט.

 

 

שקט  מפחיד כזה,כמו השקט שאחרי הסערה,לא שומעים יותר כלום,לא רואים יותר כלום חוץ מהשמיים שניראים לנו  בהירים מתמיד ושומעים ברקע את ציוץ הציפורים שמעולם לא עצרנו רגע להקשיב לו.

 

פתאום יש זמן,אין לאן למהר,פתאום כל החיים עוד לפנינו.

 פתאום אתה קולט שאתה כבר לא ילד,ואמא כבר לא תעיר אותך ב6 וחצי כדי שלא תפספס את ההסעה,והיא לא תכין לך סנדוויץ' אחד יותר כי אתה נישאר עד מאוחר בגלל תגבורים,יותר אתה לא תרגיש את ההרגשה הזאת בלילה האחרון של החופש לפני שחוזרים ללמוד,כבר לא תבריז משיעורי היסטוריה או אנגלית,לא תריב יותר עם המורה שלך כי לא הגשת את העבודה בזמן,לא היו לך יותר טיולים שנתיים או ימי פעילות.

 

כל החיים שלי חיכתי לרגע הזה, ועכשיו כשהוא קרוב כלכך ובו זמנית רחוק כלכך הייתי רוצה לעצור את הזמן.

ולא להגיע לרגע הזה.פתאום הייתי רוצה שיתנו לי עוד קצת,לא הרבה רק עוד קצת להיות ילדה.

 

מוזר לי לחשוב על זה שאנחנו כל כך קרובים לסיים יב'.

וזה יותר מזה,זה לא רק לסיים יב' זה לסיים 12 שנות לימוד,12 שנים שאליהם כבר התרגלנו.

זה לסיים תקופה,שתמיד נזכור אבל אף פעם לא נוכל לחזור עלייה שוב.

 

כל אחד כשהיה ילד רק רצה לסיים בצפר,וגם אני רק חיכתי לרגע הזה.

ועכשיו אני רוצה למשוך את הזמן כמה שרק אפשר.

לא רוצה להפוך לחיילת,סתומרת כן רוצה אבל בעתיד, בנתיים אני עוד ילדה,ומדים מסמלים בדיוק את ההפך מילדות.

 

מרגיש לי כיאלו הזמן עובר לידנו ואנחנו לא שמים לב.

 

נצלו כל רגע,ותהנו,כי כל יום הוא יום מיוחד ולא יחזור שוב. ;)

נכתב על ידי שירללה , 7/4/2010 11:29  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  שירללה

בת: 33




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשירללה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שירללה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)