אני לא יכולה..אני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי הדבר היחיד זה שאני עושה זה להוציא הכל עליכם..על כל מי שאוהב אותי(אם יש מישו כזה בכלל)
לא איכפת לי להגיד את זה בקול אני שונאת אותכם כל אחד ואחד שאומר שאני רזה..צאו מזה אני לא וזה שתשקרו לי תוך כדי שאתם מסתכלים לי בעיניים זה רק מראה על צביעות-עד כמה בנאדם יכול להיות שקרן..
אני רוצה למות-אני רוצה לחיות
אני רוצה לאכול-אני רוצה להיות רזה
אני רוצה להיות שמחה-החיים לא נותני-ם לי להיות כזאת
אני לא יודעת כבר מה לעשות עם עצמי..אפילו בתור אחת שנותנת עצות אני גרועה..
ומה שהכי כואב אני פוגעת בא' עם המצבי רוח שלי אני לא מתכוונת אבלל זה קורה.רגע אני צוחקת איתו ולרגע אחר אני פשוט יכולה לקחת אקדח ולירות בו על המקום..
אני יודעת מה אתם חושבים:כמה היא יכולה להתבכיין,כמה היא טוחנת ובוכה על זה אבל אין מה לעשות זאת שגרת החיים שלי וכל הדברים של השמחה האהבה הצחוק והחברות לא נכללת בתוכה..
אני אוהבת אותך א' אבל לא יכולה להגיד לך אני יודעת שגם אתה אני רואה את זה, את הסימנים והרמזים ואת שליחת ההודעות עד אמצע הלילה אבל אני פשוט לא יכולה להרשות לעצמי להרוס אותך להגעיל אותך ולא משנה כמה ליטופים וחיבוקים תתן לי אני לא אשנה את הדעה שלי..אני מפלצת אני לא בן אדם אני רעה אני פסימית לוקחת ביקורות קשה ובעיקר שמנה..
אתה באמת לא רוצה אחת כזאצ לידך.להיות איתך לא בטוב וממש לא ברע אז תעשה לעצמך טובה ע-נ-ק-י-ת (תרתי משמע) ותתרחק ממני אני ממש אבל ממש לא שווה את זה..
אני לא שווה חיים לא שווה כאב לא רגש ואפילו לא אהבה..המסטיק שעל הנעל שווה יותר
אני מצטערת שאני כזאת מצטערת כל פעם מחדש על שנולדתי כזאת ולא מישי אחרת מישי מושלמת שאוהבת את החיים,קופצנית ואנרגטית..
ולעניין אחר
מישי שבגללה הייתי בדיכאון רציני כל השבוע השתחררה מהבית חולים לאחר אישפוז ואני שמחה כמו הפעם הראשונה שאני מרגישה את הרגש הזה..טופיצ' בלי לעשות שטויות ולא לנצל את השבוע שאת בבית עכשיו לבטלה חח אני רואה מפה שאת כל היום בטלוויזיה..
אני לא אלחץ עלייך אבל אני רוצה שתאכלי קצת כל פעם עד שתבריאיא מזה לגמרי!!אוהפת אותך המונמון את היחידה שנשארה גם אם קשה להודות בזה
אוהבת ושבת שלום לכולן
נ.ב
חזרתי לשגרה:התחלתי שוב לעבוד אחרי שתי שבתות של חופש ושוב אני מתחילה לבלוס כמו פרהה מורעבת
אני חושבת שהגעתי למשקל ההתחלתי שלי=/=/
adva
בבלוג זה
בכל הבלוגים
