=this is me=my life=my blog

שבורה מתמיד..

נתתי לעוד אחת ללכת..לא סתם אחת ,לאחת החברות הטובות..

לא משנה..אחרי כמה חוויות כאלה אני מתחילה איכשהו להתרגל למצב..

הייתה אתמול פגישה עם היועצת שאלה אם הכל בסדר ואז הגיעה לשאלות שלה אם אני אוכלת ומה..לא הבנתי מאיפבה זה בא הבנאדם הכי פחות צפוי,כאילו 100 שנה אני לא רואה אותה פתאום היא שואלת אותי?אני בטוחה שא' סיפר  גם אם הוא אומר שלא וממשיך לשקר לי בפרצוף=/..עדיין לא מדברים.

הרגשות קופאות לאט לאט לא מרגישה כלום,לא פחד לא תשוקה לא רצון לא שמחה רק עצב, מן צביטה בלב שלא מרפה ממני..

בעע מתה שהים הזה ייגמר -להתכסות בשמיכה לקבור את עצמי בערימה של כריות רק בכדי לא לנשום,לא להזכר לא לראות

http://www.youtube.com/watch?v=EM0RMxjOuyE

אוהבת

טוב אני רואה בבלוגים שלכן שכולן מתחילות ומצליחות לשמור רק אני מפגרת מאחור עם השומנים שילי=/=/

9 בערב:

אמא הזמינה פיצה,והייתי בצום מאתמול בערב והרחתי את הפיצה ופשוט לא יכולתי יותר אכלתי 2 וחצי חתיכות.פשוט לבכות

הכל נהרס!

לא יכולה להיות יותר אופטימית לא נשאר לי במה להתפס!!

שונאת שונאת שונאת את עצמי..

למה כל הטמטום הוא אצלי?מבין כולם אלוהים שם אותי כמפגרת ,אידיוטית..

רק אני יכולה לבכות על הבנאדם שאהב אותי (לפחות ככה זה נראה)

הוא אהב ואני הרחקתי אותו

צעקתי עליו

אמרתתי לו שהוא דוחף את האף

שהוא מתערב בכל דבר

שאני אעשה מה שנראה לי

אם אני שמנה אני אעשה דיאטה

ולא אפסיק עד שזה יקרה

הוא פשוט שלח הודעה ואמר שאם כל זה יקרה הוא לא ידבר איתי..

אמרתי לו שעד עכשיו זה לא פגע בו כי הוא אפילו לא ידע-ידעתי להסתיר את זה טוב מכולם..

הוא רק רשם לי שאם אני אמשיך ככה להרחיק ממני אנשים ולהסתיר מהם דברים אני לא אגיע רחוק בחיים..קפאתי במקומי כשראיתי את ההודעה הזאת לא דמעות יצאו לי מהעיניים אלא נחלים ,מפלים!!=/=/

ביקשתי ממנו שלא ישלח לי הודעות יותר

ועכשיו זה קורה..

אנחנו לא מדברים

וזה ככ כואב לי שאני בוכה עליו כמו ילדה קטנה ומפגרת..הורגת את מה שהיה בינונו(מה בעצם היה?!)ואח"כ בוכה על זה..

רואה אותו בכיתה  מסתכלתעליו  בזווית עין,אבל כשהוא הולך בכיתה מסובבת ישר את הראש ומשפילה את עייני,כדי לא לפגוש במבט שלו,המבט החודר שנהיה קר אלי יותר ויותר

אני מרגישה ככ אשמה בכל זה אבל מה אני אעשה התחנן שיסלח לי?אני לא כזאת יש לי יותר מדי אגו וכבוד עצמי אני אעדיף לאכול את עצמי מאשר לראות את הכבוד שלי נפכע..

אמרתן לי לבקש סליחה אז אני אומרת לכן מראש שאני לא יודעת אם אני אצליח להוציא אתהמילה הזאת מהפה שלי פשוט לא אוכל..

אופי מחורבן אני יוגעת אבל אני לא יכולה לשנות אותו..

גם שמנה וגם אופי מחורבן..

כבר לא יעזור לי הקילוגרמים שארד הוא לא ארצה אותי אני דוחה אותו הוא בטח חושב שאני הבנאדם הכי שטחית שהכיר

טוב יומן אכילה:

שניצל של אמא

טונה ותירס

נס

ובקבוק מים

אחח.. שני שירים שעוזרים לי במצב כזה:(הקליפים לא חשובים אלא המילים,תקשיבו לכל מילה שנאמרת..)

rescue me:

http://www.youtube.com/watch?v=RqlbClpoY98

stand in the rain:

http://www.youtube.com/watch?v=FlXlUgHUc60

רק רוצה חיבוק

אוהבת

אוקעעי היומולדת עברה בסדר..ולכבוד שבת:בולמוס ע-נ-ק-י!!

חלק מהחברה מהעבודה של אמא השתכרו בצורה מטורפת והיה מצחיק רייצח עד שאחד מהם שבר לי את הסט איפור שאני הכי אוהבת(לא יודעת למה הוא היה בסלון=/=/)אבל לא משנה אחרי שכולם הלכו ישבתי לנקות אחריהם ביחד עם אחותי ואמא בלכה לישון(אחרי שהכרחנו אותה ללכת,ואנחנו מסתדרות)אז הלכתי לישון ב-4 -כהרגלי חיח

בבוקר יום שישי קמתי בערך ב1 ואמא אמרה לי לארגן תיק לסבתא-נוסועות אליה כל שישי..ארגנתי הכל חוץ מבגדים,פשוט לא ידעתי מה ללבוש כל חולצה שלי תוציא לי ת'בטן שזה יהיה ככ מכוערבסוף בחרתי לשישי בערב ג'ינס וחולה לבנה ועקב שחור

לבוקר טוניקה שתכסה הכל הצבע צהוב ומכנס שחור וסנדל שחור...

הגעתי לסבתא סידרנו לשבת בינתיים באו שראר המשפחה שאנני רואה רק בחגים(גרים בצפון) נשיקות חיבוקים ומחמאות שבכלל לא מגיעות לי כמו:איך רזית,יפה לך..בסוף תעלמי לנו (כן בטח!!)..

עברתי את זה בקושי וכבר רבתי עם א'(שאותו הזכרתי לפני כמה פוסטים) רבנו כסאח כי הוא גילה שאני עושה את ה"דיאטה" והתחיל לזיין לי בשל על כמה הוא דואג לי ואני סתם עושה את זה,התחלתי לדבר אליו לא יפה ובסוף אמרתי שאני לא רוצה שישלח יותר הוד' בכלל..תגובה שלו?!"אוקיי תמשיכי לא להקשיב לאפחד ונראה לאן תגיעי,מה שבטוח לא רחוק",התחלתי לבכות בכיתי בלי סוף ככ עצוב היה לסיים את זה ככה אולי זה נשמע לכן שטחי הריב אבל זה היה בשבילי ככ חשוב ועמדתי על שלי ואני לא מצטערת על זה אלא עליו שקשה לו להבין ש"נדלק" על מישי שמנה והיא רוצה לעשות הכל כדי לשוב ולהיות רזה..

בקושי רב הרמתי את עצמי מהדשא והלכתי להתארגן לפני שהגברים יחזרו מהבית כנסת..שמתי את הג'ינס ללא חשק את החולצה ההדוקה ככ שבא לה פשוט להקרע עליי התאפרתי וכל הדגשה של העין מחיתח עוד דמעה שירדה,נעלתי את הנעלי עקב יצאתי מהחדר ו..

כולם פשוט נדהמו לראות איך אני..עם עיניים נפוחות אומנם מבכי אבל מבחינתם פשוט "מושלמת" הגינס בא עליי בול וההצרה שלא לא הייתה לינם החולצה שעלתה לי ככ יקר שווה כל שקל על הגוף והנעליים?!השלימו את ההופעה!כולם החמיאו לי על כך ואני?!אני לא הבנתי על מה הם ככ שמחים הם לא רואים את השומנים שנשפכים?את הגלגלים בבטן שאני יושבת?!את הזרועות העבות והגסות?!

לא מבינה אותם פשוט לא..עברו דק' ההתפאלות ולמזלי הם המשיכו לדבר כרגיל..ראיתי שאני לא ממש משתלבת בשיחה אז יצאתי לבחוץ לנשום אוויר נקי  להכניס אותו עמוק לריאות כמו ששואפים שחטה טובה בסיגריה..יצאתי שאפתי ושוב הדמעות הציפו אותי הן ירדו וירדו בלי סוף ובלי כל מטרה,בכיתי כמו ילדה קטנה ובלי סיבה..ניסיתי לנשום את האוויר שוב לנסות להתנקות שאפתי..אבל נחנקתי הכל חנק אותי הרגשתי שהאוויר סוגר עליי ,עלו לי זכרונות רעים ריבים,אהבות נכזות ,בכי ,והכל פשוט סגר עליי כמו קיר ברזל ולא נתן לי לצאת  נלחמתי בעצמי לנסות ולהפסיק עם זה בהתחלה לא הצלחתי אבל אח"כ זה נגמר לבד,מעצמו.פתאום יכולתי לנשום ככ הרבה שהריאות היו מתפוצצות ..

נגבתי את הדמעות מהר נכנסתי סידרתי את האיפור וכבר חזרו מהביצ כנסת..ישבתי ליד השולחןם ובנתיים הגישו סלטים והכל נראה לי ככ מגעיל ופשוט רציתי להקיא על השולחן(בלי שראיתי את האוכל עצמו עדיין)אבל החזקתי את עצמי,עברתי את הברכה הראשונה וגם את השנייה אבל כשהגישו את האוכל לא הייתי רעבה פשוא לא!ביקשתי רק עוף,כולם הסתכלו עליי-לפחות ככה זה נראה לי,וכשקיבלתי את הצלחת ראיתי שהצלחת פשוט עמוסה:לפחות שתי כפות ענקיות אורז,4 חתיכות של תפ"א,ועוף משולש..

אכלתי את העוף לקחתי מלא סלט לצלחת שיחקתי עם האורז שתיתי וקמתי מהשולחן לספה(זה קורה תמיד כשאני מסיימת)ולתדהמתי לא העירו לי זה היה ככ טוב !!

אחרי הפינוי שולחן וברכת המזון שמו על השולחן ה-כ-ל פיצוחים פירות עוגות שתייה קרה ,חמה שוקולד מריר,סוכריות ופה כבר לא יכלתי יצאתי שוב החוצה ספרתי עד 10 וכל ספרה לקחתתי נשימה,וחזררתי לבפנים שמחתי לראות שחצי מהדברים כבר נגמרו על  ידי הזאטוטים הקטנים של המשפחה:),ישבתי בספה ראיתי שכמו תמיד לא מבינה ולא מנסה להשתלב בשיחה (למרות שמדברים אליי ומחייכים לי כל הזמן)קמתי,אמרתי שאני עייפה והלכתי לבית של דוד שלי לישון שם..

נכנסתי לחדר החלפתי בגדים ניקיתי את ה"מסכה" שעליי צחצחתי שיניים עליתי למיטה ואז..רק שקט פשוט שקט מושלם ששמעתי כל דפיקת לבשהייתה זה היה ככ נעים עד ששוב כל הזכרונות מא' הציפו אותי ושוב בכיתי בכיתי ובכיתי עד שנרדמתי..

למחרת קמתי ב-11 לבשתי בגדים התאפרתי בסגנון של שנות השבעים (חיחיח עם איילנר עבה וצללית צועקת בצבע צהוב שהצאימה לטוניקה)..כשהגעתי לסבתא כולם כבר היו אחרי אוכל אז אכלתי לי מצה עם שוקולד ותהכשנכנסתי לסלון דודה שלי פשוט חנקה אותי מהצעקה שלה,ואמרה שמה שלבשתי פשוט מושלם ויש לי גוף פצצות-פה נקרעתי גם ממה שהיא אמרה וגם מזה שהיא אמרה את זה,נסו לדמיין את הדודה הבכורה שלכם אומרת את זה)מהצחוק נפלה לי חצי מצה ואכלתי את מה שנשאר ממנה..

אבל מפה הכל התדרדר..התחלתי עם מקופלת אחת שזה גרר לעוד אחת ואז לחצי במבה גודלה,ואחריה גלידה,ואז דוריטוס פשוט בולמוס אחד גדול של חטיפים ושטויות..

פשוט נגעלתי מעצמי רציתי להקיא את הכל אבל משו מנע ממני לא יודעת מה אבל כשהגעתי לאסלה הרגשתי שאני עושה משהו אסור ..

חזרתי למיטה "שלי",התכוננתי קצת למתכונת בהיסטוריה (יום שני)ואז קראו לי לבוא לבית של סבתא..

הגעתי לשם בלי חשק ואז ראיתי שכבר אוכלים צהריים והכריחו אותי לאכול בטענה שלא אכלתי כלום כל היום!!

גאאאאד דחסתי לעצמי עוף(זה הדבר היחיד שאני אוהבת לאכול)סלט כרוב עם מיונז וזהו!

הבטן הייתה ככ גדולה=/,וזה אפילו לא הסוף כי אח"כ באו המופלטות(התחברתי לצד המרוקאי שלי:):))

תוצאה?אכלתי 3 מופלטות

בסופן של דבר הגעתי לבית שלי מלאה כמו לא יודעת מה..

סיכום של מה שאכלתי היום-לא לבעלי לב חלש

חצי במהב גדולה

גלידה

חצי מצה עם שוקולד

שתי מקופלת

דוריטוס

ארוחת צהריים

3 מופלטות

אמרתם לעשות יומן אבל משום מה אני מרגישה ככ מבוישת שאני עושה את זה-להראות את כל הכמויות שבלסתי היום

פשוט מזעזעת!

ממחר אני מתחילה שוב את הצומות והדיאטה,עברנו את פסח והגיע הזמן להוריד את הכל

אוהבת את כולכן בלי סוף ומקווה שמחר יהיה יום יותר טוב מהיום ואם לא-פשוט לקחת סכין ולחתוך את עצמי מהעולם הזה