=this is me=my life=my blog

ואוו הרבה זמןו לא הייתי פה..

אפשר לומר שנעלמתי.

בכל הזמן הזה הייתי בתסבוכות עם עצמי לא ידעתי מה אני רוצה וכשכן לא ידעתי איך לבטא אתזה אבל עכשיו הכל נשפך הכל יוצצא בלי מאמץ..

כל יום יושבת וחושבת כמה קל' אכלתי עוברת כאבי ראש בעבודה מגיעה לוקחת כדורים להעביר את הכאב אבל הוא רק עובר לבטן שמקרקרת בלךי הפסקה ואני בנסיונות להשתיק אותה שותה ושותה אך היא שקטה אר לכמה דק' ,מנסה לא לשמוע מתעלמת שוכבת על המיטה מסתכלת על התקרה וולא חושבת על כלום פשוט מנותקת ל20 דק' לשלווה.

קמה שותה כוס מים ,

עושה רשימת השמעה ,

סוגרת את הדלת,החלון,והמסך של המחשב כדי לא לראות את עצמי חלילה

ומתחילה להתעמל

שעה,שעתיים שלוש ארבע

לא רואה שינוי ועושה עוד חצי שעה  ורואה שהרגליים מתחילות לראות,

מסתכלת במראה ונוטתנת חיוך קטן וחושבת לעצמי שאני פשוט חלשה..

פותחת חלון,ודלת מאווררת את החדר,

פותחת מים קרים ונכנסת להתקלח ומה שמחמם זה הדמעות שלא מפסיקות לרדת..

נכנסת למיטה בתקווה ששם הם יפסיקו  אבל אחרי שעה מגלה שמריך להחליף ציפה כי היא רטובה  מדי..

ואז שוקעת לשינה שבה כל יום אני מקווה לא לקום..

adva

כואב לי..כואב לי להיות ככ שלילית אבל אני מציאותית..

כרגע אני לא יכולה לכתוב על העמוד הזה את כל מה שאני מרגישה זה גדול עליי..

הכל קורס עליי ואני לא מצליחה להחזיק את עצמי,החברות הלימודים אפילו ים א'(שעדיין מתעקש)אמא שאיתה אני נלחמת יום יום כדי לא לאכול וזה מטריף אותה..

נשקלתי אני יורדת בקצב טוב אבל אני לא רואה אתזה בגלל שאין לי כמעט זמן לספורט..כולם מתחילים להעיר לי אבל אני-אני עדיין רואה את אותה הבטן שהייתה ואת אותן היריכיים,אפילו יותר וקשה לי לראות אתזה..

אז ברגע שאצליח לגבש את כל הרגשות שלי וכל מה שיש לי ככ להווציא ארשוןם עד אז..בהצלחה יפות שילי !!

אלכס מתגעגעת אלייך!

ורה תודה על תגובות עידוד אוהבת המוןן3>

טפזי מתה כבר לראות אותך ולהביא לך חיבוק ע-נ-ק-י!

ולשאר הבנות,תודה ץתודה תץודה !!3>

adva