Excuse me but can I be you for a while
שקר כלשהו |
 כינוי:
בת: 36 MSN:
תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 8/2008
ופתאום אני חייבת לשמוע את השיר ההוא של פיונה אפפל...
וזה לא שאני מתכוונת לזה...
אבל פשוט קשה לי להתאפק לפעמים. כולנו אנשים, ולכולנו יש יצרים
אבל כנראה אלוהים דילג עליי בתור לקבלת מרסן כזה או אחר...
אני צריכה להפסיק לצעוק דברים שעדיף שלא ישמעו.
ואני צריכה להפנים את המילים של פיונה...
"...never a frown, with golden brown"
| |
סימני שאלה
כמו כל יום.
ה"חלומות בהקיץ" שלי נעשים תכופים יותר ויותר.
ב"מלחמת הכוכבים" אומרים שאפשר להשפיע על מוחם של רפי השכל.
אני צריכה להפסיק לקרוא ספרים דמגוגים מדי.. עוד אחשוב שאני רפת-שכל.
אין לי כח. אומרים שצבא זה שוחק. נכון. אבל זה הרבה יותר מזה.
אני מרגישה טיפשה יותר. מנוונת יותר.
אי אפשר לקרוא לזה באמת חיים.
כאילו חצי בכוונה הם דוחקים בך לעשות מעשים... קיצוניים, בוא נאמר.
אוך, והמילים האלו יוצאות מפי (טוב... מאצבעות) פאקינג פקידה בקריה.
מה יש לי כבר להתלונן?
ת"ש מעולה ומה לא. אפילו שמירות אני לא עושה. המפ. אני מניחה שאני צריכה רעיונות לדברים חדשים ללמוד.
הרי בנתיים יש לי רק שיעורי אודיו חצי שעה ביום. ומה עם השאר? בהייה באוויר? כיף.
אנחה. נשימה עמוקה. עוד אנחה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
