מה שיותר עמוק יותר כחול

אני בתקופה שמלאה בגלים של שנאה עצמית. 

העיסוק שלי בדימוי גוף ורזון הוא תמידי. מעולם לא הייית בחורה שמנה, היו לי תקופות מלאות יותר ופחות, אבל לא משנה כמה אני שוקלת ואיך אני נראית, לעולם אני ארגיש שאני יכולה לרדת יותר במשקל, שאני לא מספיק רזה, שעוד כמה ק"ג וזהו, אני במקום טוב.

בשנה האחרונה רצתי המון וראו את זה על הגוף שלי.וברגע שנפצעתי ואכלתי באופן מופרז כמובן שעליתי במשקל. אני עכשיו מתאמנת ומנסה לחזור אט אט לרוץ, זו דרך, אבל עד אז אני מרגישה שהבגדים שלי מתפוצצים עליי, שאני נראית רע.

יש ימים טובים יותר ופחות, ובתוך הימים הללו יש שעות טובות יותר ופחות. אני כרגע כ"כ חרדה שאני לא עולה על המשקל כי אני מפחדת מהתוצאה שלו. אני פיתחתי בשנתיים האחרונות דימוי גוף ואני יודעת פחות או יותר מתי אני מרזה ומתי משמינה ולכן כל עוד לא ארגיש שאני רזיתי קשה לי לעלות על המשקל. אני מסתכלת על בנות באוניברסיטה ומשווה את עצמי- האם אני רזה מהן, האם אני שמנה מהן, אני מסתכלת על בנות רזות ואני מקנאה, אני מנסה לספור שעות בהן לא אכלתי, אני מתאמנת. 

באישיות למדנו כי אחת הדרכים להתמודדות עם קונפליקטים היא לתעל את הסיטואציות. וזה המ שאני עושה- אני החלטתי במסגרת קורס שאני עושה לכתוב על הפרעות אכילה, כך שאוכל לחקור, להבין ואולי כך להתמודד. אני מתעלת ליצירת פלייליסטים בספוטיפיי (זה גם כשאני מנסה להתחמק מדברים שעליי לעשות), אבל התחושה הזו שהגוף שלי, מי שנושא אותי בעולם, שאני לא מצליחה להכיל אותו מנטלית קשה לי. עכשיו אני יודעת שאני לא נראית רע, אני יודעת שזו תחושה, אבל זה חזק ממני. אני כל הזמן חושבת שמסתכלים עליי ובוחנים אותי ואת הגוף שלי באופן חודרני כפי שאני עושה לעצמי.

הגעתי למצב כרגע שאני מרגישה שסוף סוף הגיע הזמן לתת הזדמנות ולצאת לדייטים, להכיר בחורים, ואני במובן מסוים חוששת שהם ישפטו אותי בגלל איך שאני נראית. 

אני יודעת שזה לא רציונלי, אני יודעת שאני צריכה לסגל הרגלי חשיבה טובים יותר, אני יודעת שאני צריכה לסגל הרגלי אכילה בריאים יותר. אני מתמודדת ואני מקווה שלאט לאט אני אחשוב בריא, אראה טוב יותר ואגיע למצב נוח יותר ממה שאני נמצאת בו כיום.