הפרוייקט שלי

על הדשא בפארק לא רחוק מהטירה שאיזה מלך הקים ממש מזמן.

בשמיים פיזור של עננים לבנים. וכחול.

כחול בהיר שמתבהר עוד יותר ככל שהוא מתקרב לקו האופק.

שני מטוסי סילון טסים כל אחד לכיוון אחר,

נפרדים בקו לרוחב השמיים.

השמש, באמצע כל זה, שולחת קרניים חמות לכל עבר.

יושבת על הדשא מוקפת בפרחים.

מוקפת בצבעים: כתום, צהוב, סגול ולבן.

הירוק הכהה של העצים והירוק הבהיר של הדשא.

רוח קלה מזיזה הכל הצידה לרגע אחד ולצד השני לרגע אחר.

שחף אחד עומד בודד על בול עץ באמצע האגם

וחרציות קטנות קטנות על הדשא, מנקדות את הירוק בקצת לבן.

באוזניות ג'אז עדין: גיטרה וזמרת קצת צרודה.

שקט. המון שקט. בעיקר פנימי.

וטוב וחום ואהבה.

המון אהבה. בעיקר לחיים.

מרגישה כמו בסרט, מהסוג הטוב ביותר.

משהו מתחיל.

משהו משתנה. משהו טוב.

השקט שלפני הסערה. לפני המבול של האושר.

כל כך הרבה יופי

ודמעה אחת מתגלגלת במורד לחי ימין.

ביציאה מהפארק קניתי לי גלידה.

כל כך התחשק לי שאכלתי אותה בתאווה גדולה.

רוח החלה מפזרת את שיערי, המוסיקה באוזניות התחזקה והכל הפך סלואו מושן.

נעצתי את שיני בשוקולד. קראק. טיפות של לבן מבעד לחום.

מלקקת.

הנהג ברכב שעובר מולי מסתובב. כל שאר יושבי הרכב אחריו.

נוגסת.

ילדה מתחילה לבכות. אמא שלה נועצת בי מבט מקנא.

מוצצת.

זוג הזקנים שהולכים ממולי נוגסים בשפתם התחתונה בחשק.

מלקקת בסיבוב.

הרבעייה על הספסל מסתובבת בחיוך ערמומי.

מלקקת לאורך.

עוצר לו האיש בקבריולט, מרים את משקפי השמש.

עוד קצת

ונגמר.

לק אחרון לשפתיים...

ממממ

היה טעים!