זהירות, חופרים כאן!

שבוע אחד נגמר בחיוך,

עוד שבוע מתחיל עוד רגע בחיוך,

ואם יילך לי טוב במבחן במתמטיקה כל התקופה הטובה תלך לי בחיוך...

אז נכון, יש לי את המחנך הכי נוראי בעולם,

ואני לא לומדת עם דקלה ביולוגיה,

ושירן עברה כיתה - מה שגרם לי להעריך פתאום את כל מה שהיה...

לא הכל תמיד זורם בצורה מדהימה, אבל ככה זה בטבע - העיקר שזה עוד זורם...

אז פתאום הקשר עם שירן נהייה יותר חזק,

ופתאום חזרתי מהחופש והקשר עם ליזי פשוט גורם לי לחייך כל יום,

ואני לומדת כימיה עם לודמילה,

ורק שעה שבועית אחת [למזלי] עם המחנך שלי,

ושירני לומדת איתי ביולוגיה וספורט,

והכי חשוב - עוד מעט טסים לבוסטון [ודרורית ודפנה נוסעות איתנו!], מה שאומר - עוד טיפה חוזרים לרקוד.

השנה פרשתי מרינה וולך.

נכון - היא גרמה לי להיות מי שאני, וזה מאוד ייחסר לי.. ההופעות, השיעורים, הצחוקים - בעיקר זה שהיא רצתה להעביר אותי לקבוצה של הלהקה - אבל אני מעדיפה ללכת לשיעור של דימה + של עידו/יוני במקום, אני מרגישה שהגיע הזמן להתקדם.

ואם אני אקבל את המלגה של יוצרים יוצאים השנה? זה בכלל יהיה מושלם.

עידו אמר שהוא יכול לראות אותי בתור רקדנית בעתיד, וזה רק שאלה של זמן. השיעורים אחרי הצהריים, לדעתו, הם מה שיעשה את ההבדל.

-יש לי בעיה מאוד גדולה עם הקטע הזה של הריקוד, אם מסתכלים על זה בעתיד הרחוק;

בתור מקצוע - זה מפחיד, אין משפחה, אין חיים ובינינו? גם אין כסף טוב.

למדתי והשקעתי כ"כ הרבה שנים בשביל קצת יותר מזה.

אבל אני לא יודעת - זה עושה לי כ"כ טוב,

רק בחופש באמת הבנתי כמה שזה חסר לי...

הבעיה הבאמת גדולה היא בזמן הצבא - זה בלתי אפשרי לא לרקוד לפחות שנתיים [ואם אני אלך לקרבי זה יהיה לפחות שלוש, וזה כנראה מה שיהיה].

זה מדאיג ותופס לי הרבה מקום בראש לאחרונה, אבל יש עוד זמן, מחשוב על זה אחר כך.

לפני כמה זמן הגיעו הציונים של הבגרויות, הלך דיי סבבה:

לשון [חלק א'] - 88

היסטוריה [שאלון א'] - 84

משפט עברי - 98

ערבית - 96

[זה הציונים הסופיים, בלשון והיסטוריה יש עוד יחידה השנה, ככה שיש לי אפשרות לשפר...]

ממש עוד קצת בוסטון, ואני מתחילה להתרגש.

מוזמנים לכתוב מכתבי טיסה (:

אאאאאאאז,

אתם יודעים למה חיכיתי כ"כ, בין עוד כ"כ הרבה סיבות אחרות, להגיע לכיתה י"א?

-השנה נוסעים ליד ושם.

אז אחלה, זה קורה במחצית השנייה, הייתי בטוחה שיש לי עוד המווווון זמן עז אז...

עד שהמרכזת המדהימה שלי פתאום אמרה שלשום משהו על נסיעה בסוף החודש לירושלים, לטיול סליחות.

וכאן - תסלחו לי, החלק הזה כמובן מופנה לחנו -

יום שישי את לא לומדת, נכון?

אנחנו נהייה בי-ם בלילה שבין ה-24 ל-25,

מעשר בלילה עד שמונה בבוקר.

נשמע אדיר, לא?

חח זה כ"כ מוזר ולא נקלט.

לא יודעת.

אע.

צריך לדבר...

בעז"ה הטיול הולך להיות טיול חובה, ניראה לי שהצלחתי לשכנע את דרורית XD

[כי אם לא, אמא לא בטוח תרשה.. = \ ]

בכל מקרה - צריך לדבר.

עוד קצת צו ראשון, אני מתרגשת...

יש תאריך. ב 13.12 מורידים לי את הגשר.

יומולדת 17? בלי גשר.

טיול שנתי? בלי גשר.

החיים יפים.

אתמול בערב הייתי בקבלת שבת בבית כנסת רפורמי, כחלק מההכנה שלנו לטיסה לבוסטון...

אם אני מסתכלת על התקופה האחרונה - אני יכולה להגיד שלא נהניתי ככה בכמה חודשים האחרונים. לא באמת, הכוונה.

היה רציני, היה יפה, היה מרגש, היה מצחיק והיו אפילו דמעות [של צחוק, כמובן]

לא יודעת, הכל הולך כ"כ טוב לאחרונה.

יש לי תחושה שהשנה הקרובה, למרות כ"כ הרבה דברים שניראים מאיימים, הולכת להיות כ"כ טובה, כ"כ מוצלחת ופשוט מושלמת.

אז שיהיה לכולכם שבוע מושלם,

יקרים שלי,

חג שמח ושנה מדהימה.

כשאני משלימה עם המציאות אני רק מתחילה להבין,

-אני אוהבת אתכם כמו שמעולם לא אהבתי.

(:

...Now I’m at a place I thought I’d never be
...I’m living in a world that’s all about you and me
,Ain't gotta be afraid, my broken heart is FREE
To spread my wings and fly away
.Away With you