* מטלת הראיון האינטרנטי:
החלטתי לראיין בעל מקצוע ייחודי: לא אחד שפוגשים בכל יום, לא אחד שיש כבר אלפים רבים כמוהו שמציפים את שוק העבודה. אחרי תחקיר שביצעתי אשר בדק עיסוקים "מיוחדים", הגעתי אל מקצוע הסרוגייט. מדובר בבן/בת זוג חלופיים לצורך טיפול מיני, שמתרגלים עם המטופל/ת מערכת יחסים זוגית, הכוללת בין היתר, יחסי מין.
ידעתי שמשימה לא פשוטה עומדת בפניי, כיוון שהנחתי שמי שעוסק במה שנחשב למחוץ לmain stream לא יסכים להתראיין בקלות, מה שגם כבר מהתחקיר הבנתי שמאחר שמדובר בהתנהלות דיסקרטית ואף לא תמיד מורשית (כלומר נעשית תחת רישיון בצורה חוקית), ייתכן שגם אם אמצא סרוגייטס הם לא יסכימו להיחשף. דווקא מהסיבה הזאת, האינטרנט היווה פלטפורמה נוחה, בה לא צריך להיפגש פנים אל פנים, והכול ממילא נעשה תחת מעטה מסתורין, של משתמש קצה אחד למשנהו.
מחיפוש זריז בגוגל, גיליתי שיש באתר "תפוז" פורום מיניות, שמנהלת ד"ר רונית אלוני, שגם בפועל מנהלת מרפאת סרוגייטס בתל אביב.
נכנסתי לפורום: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?forum=385
שם ראיתי כי צוות המרפאה (הסרוגייטס) כותבים ועונים על שאלות לגולשי הפורום, תחת הכינוי "סרוגייט גבר" וסרוגייט אישה", בהתאם למין הכותב.
את הראיון הבא קיימתי עם "סרוגייט אישה" במיילים, לאחר שנעתרה לבקשתי בפורום. שוחחנו תחילה בטלפון, ולאחר שהסברתי לה במה יעסוק הראיון, שלחתי לה את השאלות במסודר.
הראיון:
איך בעצם הגעת להיות סרוגייט?
"שמעתי מה זה סרוגייט באופן מקרי לפני שנתיים מידיד צלם, שעשה כתבה על הנושא. באותה תקופה, אני השתתפתי בצילומי עירום אומנותי, והוא אמר לי שמאוד מתאים לי להיות סרוגייט. התגובה הראשונית שלי הייתה: 'מה?? מתאים לי להיות 'זונה מדופלמת'?'. אבל, אחרי שקראתי חומר על הנושא, נדלקתי והחלטתי להגיש מועמדות במרפאה של רונית אלוני".
בתור אחת שבעצמה חשבה שסרוגייט זאת מילה נרדפת ל"זונה מדופלמת", וודאי ישנם אנשים נוספים שחושבים כך. איך את מסבירה להם את ההבדלים בין השניים?
"יש הרבה מאוד הבדלים: אצל זונה מדובר בפגישות חד פעמיות, מקריות, מיניות בלבד, ללא רגש, ללא אישיות, מבלי לחלוק קירבה אינטימית. אצל סרוגייט זה בדיוק להיפך. לב ליבו של הטיפול הוא ביחסי אנוש, ועל זה אני שמה את הדגש. אני בונה יחד עם המטופל מערכת יחסים. אני לא מלמדת אותו מין, אני מלמדת אותו איך יוצרים אינטימיות. הקטע הפיזי שמתרחש בינינו נעשה רק לקראת סוף הטיפול, וגם זה רק במקרים שזה חיוני לטיפול".
מהם הקריטריונים שהיית צריכה לעמוד בהם כדי להיות סרוגייט?
"לי באופן אישי יש יתרון על אחרים מעצם העובדה שהמקצוע העיקרי שלי הוא טיפול באנשים, אבל ממש לא כולנו אנשי טיפול. חשוב שהסרוגייט יהיה מישהו בגילאים 30-45, עם אוריינטציה טיפולית, ורגישויות לאנשים אחרים. נוסף על כך חובה על הסרוגייט להיות רווק. אין בעיה שהסרוגייט יהיה גרוש או אלמן או אפילו במערכת יחסים זוגית, העיקר לא נשוי".
ספרי לי על התהליך שעברת כדי להיות סרוגייט?
"קודם כל הגשתי מסמכים למרפאה, הכוללים קורות חיים ומכתב שמסביר למה אני חושבת שאני מתאימה להיות סרוגייט. לפני הקורס היה ראיון ראשוני עם רונית, שנועד לשלול אנשים שמגיעים מטעמים לא אתיים, ואז למעשה התחיל הקורס, שנפתח בערך פעם בשנה. כשמתחיל הקורס, כל שלב הוא סוג של מבחן לשני הצדדים מבחינת ההתאמה. לאורך כל הדרך בדקתי אם זה מתאים לי. בכל שלב של הקורס יש אפשרות לעזוב, וגם לא תמיד מי שמסיים אותו אחר כך עובד בתחום".
ואז אחרי שהתקבלת להיות סרוגייט איך נעשה ה"שידוך" בינך לבין המטופל?
"קודם כל חשוב לציין, שלא כל מטופל אני אסכים לקבל, ולא כל מטופל יסכים לבוא אליי. יש שיקולים של גיל, משיכה פיזית, ובעיקר הכימיה שנרקמת או לא נרקמת בפגישה הראשונה". הפגישה הראשונה היא פגישה עיוורת לכל דבר, אני והמטופל העתידי נפגשים בבית קפה. הקליק בנינו הוא תנאי הכרחי להמשך".
מה יש יותר: גברים סרוגייט או נשים סרוגייט?
"בעיקרון יש יותר נשים סרוגייט, מהסיבה הפשוטה שיש יותר מטופלים גברים".
למה את חושבת שגברים מגיעים לטיפול הזה יותר מאשר נשים?
"הגבר ביסודו, בביולוגיה שלו, הוא יותר מיני מהאישה. ישנם גם מיתוסים חברתיים על כך שגבר שווה הוא מי שמתפקד טוב במיטה. מלבד זאת, לגברים יש בעיות שהן יותר בולטות לעין כמו בעיות של זקפה או שפיכה מוקדמת. אצל הגבר אם לא עומד לו אז לא עומד לו, אין יחסי מין. האישה לעומת זאת תמיד יכולה לזייף אורגזמה".
את יכולה לאפיין לי את האוכלוסייה שמגיעה לטיפול?
"אנשים מגיעים מכל שכבות האוכלוסייה. בחלקם נכים, הומוסקסואלים, לסביות, צעירים ומבוגרים (30-60), דתיים וחילוניים".
בהתחשב העובדה שמדובר בטיפול מאוד יקר (1380 שקלים לפגישה עם הסרוגייט ועוד 540 שקלים לפגישה עם המטפל), אני מניחה שהאוכלוסייה שמגיעה היא ממעמד סוציו אקונומי גבוה?
"לא בהכרח. ישנם גם אנשים דלי אמצעים המגיעים לטיפול סרוגייט. מי שאינו מסוגל לקיים קשר רגשי או לתפקד מינית, יעשה בדרך כלל את כל המאמצים לצאת מזה, גם אם מדובר בהשקעה כספית. חוץ מזה, המרפאה מתחשבת בכל שכבות האוכלוסייה. בהיותה מרפאה גדולה – היא יכולה להרשות לעצמה לאפשר מסלולי תשלומים נוחים לכולם. צריך גם לדעת שהטיפולים נחשבים לטיפולים קצרי טווח".
להיות סרוגייט זה משתלם מבחינה כלכלית?
"מי שעובד כסרוגייט, זאת לא יכולה להיות העבודה היחידה או העיקרית שלו. זאת לא הכנסה שניתן להתבסס עליה כלכלית, חייבים לעבוד במשהו נוסף. הכסף המשולם על ידי המטופל מתחלק בין הרבה גורמים – שכר דירה, חשמל, טלפון, מכבסה, אמצעי מניעה, טואלטיקה, ועוד הרבה הוצאות מרפאה. לכן, גם המרפאה דורשת שזאת תהיה עבודה נלווית על העבודה העיקרית שלנו".
באיזה מקרים יצא לך לטפל?
(צוחקת) "יצא ככה שעבדתי הכי הרבה עם בתולים, או כאלו שלא היה להם ניסיון מיני רב או מוצלח. הכי צעיר שטיפלתי בו היה בן 23 שנקרא 'התינוק של המרפאה', והכי מבוגר היה בן 43".
יש מקרים של התאהבויות בינך לבין המטופלים?
"בדרך כלל המטופל ש"הבריא" הוא זה שיתאהב, כי עוברים תהליכים כל כך משמעותיים ביחד, שזוהי התוצאה המתבקשת. אותו אדם נותן לי פתח להיכנס למקומות הכי חשופים שלו, הכי כואבים שלו, ואז מן הסתם מתפתחת בנינו אינטימיות. יש דברים שהמטופלים שלי מספרים לי שאני לא בטוחה שהם אי פעם סיפרו או יספרו למישהו אחר. כל קשר רגשי הוא ניסיון עם מגוון של רגשות, וברגע שהמטופל נתן מעצמו את הכול הוא יחווה רגש".
אז אפשר לומר בעצם שמי שנכנס לטיפול הזה לוקח על עצמו סיכון של פרידה שוברת לב?
"אף קשר הוא לא תעודת ביטוח לנישואין או בכלל להמשכיות. היו מקרים של התאהבויות, אבל כשנפרדים אז נפרדים. הפרידה היא משהו שמגדירים למטופל מראש ועובדים איתו עליה לקראת סוף הטיפול. ברגע שיש התאהבות מהצד שלי או מהצד שלו, חייבים לדווח על כך באופן מיידי לפסיכיאטר המפקח
אז יש גם התאהבויות מהצד שלך?
"אני אף פעם לא התאהבתי במטופל. יש כמה מטופלים שאני מרגישה יותר קרובה אליהם, כאלו שיכל להיות לי פוטנציאל לקשר איתם. בגדול, אני אוהבת את המטופלים שלי, לא מאוהבת בהם".
איך את מצליחה להישאר כל כך שקולה ולא לפתח רגש?
"מה ששומר עליי זה היכולת שלי או יותר נכון 'השריטה' שלי, בלהגדיר הכול קוגניטיבית ולא להתמסר טוטאלית מבחינה רגשית. אני מגדירה לעצמי את זה רציונאלית כבלתי אפשרי. המחיר שאני משלמת על זה, זה לא להרגיש עד הסוף, אבל מצד שני אני מרוויחה הגנה".
ואת לא מרגישה תחושה של פספוס, בכך שאת לא מרשה לעצמך להרגיש עד הסוף?
"אין לי תחושה של פספוס כי אני לא צריכה קשר ולא מחפשת קשר. אני מאוד נהנית מהעצמאות".
אבל בתור אישה פנויה, לא יכול להיות שבאחד הטיפולים תפגשי את ה"אחד"? תסכימי לוותר על מי שבפוטנציאל יכול להיות אהבת חייך?
"הכול כמובן היפותטי, כי אם יבוא 'האחד', יכול להיות שאתאהב בצורה חסרת שליטה, אבל אסור יהיה לי לממש בכל מקרה. גם אני וגם המטופלים חתומים על זה".
במה שונה טיפול הסרוגייט מטיפול מיני או פסיכולוגי אחר?
"זה לגמרי שונה. בטיפולים אחרים ישנה הבחנה ברורה מי מטפל ומי המטופל, וישנה רשמיות ביחסים. כסרוגייט ההבדל היחידי ביני לבין המטופלים זה שהם הביאו את הבעיה שלהם לטיפול ולא אני, אבל מעבר לזה שנינו חולקים אינטימיות מאוד הדדית".
יש לך קווים אדומים בטיפול?
"כן. אני הסרוגייט הכי שמרנית במרפאה. הקווים שלי מאוד נוקשים, וזה גם עוזר לי להישאר שפויה . מה שאני עושה עם מישהו שאני אוהבת, לא יהיה מה שאני אעשה עם מטופל. מצד שני, יכול להיות לי קו אדום עם מטופל אחד, ועם אחר לא". הכול תלוי בקשר שנוצר בנינו".
יש משהו שלא תסכימי לעשות בשום אופן עם אף מטופל?
"לא אנאלי, לא אוראלי. בעצם... רק מין ראשוני ושמרני. מין של ראשית הדרך כבסיס ולא מין שקיים במערכת זוגית אוטנטית".
המשפחה והחברים יודעים שאת סרוגייט?
"תלוי לאיזה משפחה את מתכוונת. אם הכוונה לתא המשפחתי שאני הקמתי, אז הבת שלי והאקס לא יודעים. מעבר לכך המשפחה הקרובה שלי ורוב החברים יודעים. מי שלא יודעים הם אנשים שאני לא סומכת על הדיסקרטיות שלהם, אנשים שיש להם נטייה לרכל ולא לכבד את המקום. בנוסף, במקום העבודה העיקרי שלי לא יודעים".
איך היו התגובות?
"אף פעם לא סיפרתי למישהו שידעתי שישפוט אותי, ויש לו התנגדות חריפה לנושא. התגובה הכי קיצונית שקיבלתי היא: 'וואו למה את עושה את זה?, את מוכרת את הגוף שלך לאנשים זרים?' אבל אלו תגובות של אנשים שמרניים יותר. אצל חברות בנות גילי, התגובה הראשונית היא קנאה, הערצה, ורוב האנשים הם בין לבין, מביעים עניין וסקרנות. אנשים שואלים אותי הרבה שאלות, ועל הרבה אני עונה, אבל לעולם לא אספר מה בתכ'לס קורה שם בחדר".
איך סיפרת למשפחה הקרובה במה את עוסקת?
"לאמא שלי פשוט אמרתי ככה: 'אמא, אני הולכת לספר לך משהו שבחרתי ואני רוצה לעשות. יכול להיות שזה יעורר אצלך התנגדות, אבל אני מבקשת שתכבדי אותי. בגלל שסיפרתי לה בצורה כזאת, התגובה שלה הייתה באמת בסדר. לאחרונה, היא אומרת לי 'מתי תמצאי כבר קשר?, אולי זה מה שמעכב אותך למצוא אהבה'".
ומה את עונה לה על זה?
"אני אומרת שכרגע אין לי קשר כי אני לא רוצה קשר".
גם את מרגישה שאת לוקחת איתך משהו מהטיפול?
"אין ספק. אני לומדת המון, כל הזמן. כולנו לומדים. רק אתמול בערב צלצל אלי חבר סרוגייט ואמר לי: 'קרן, נפל לי אסימון רציני היום בטיפול, ואני חייב לחלוק איתך את זה'".
לדעתך קיימת מודעות לתחום הסרוגייט בישראל?
"זה תחום יחסית חדש בארץ, ולדעתי עוד עשר שנים הוא יהיה הרבה יותר מפותח. צריך לזכור שמין ומיניות זה דבר מאוד דיסקרטי, ולכן גם הטיפול מאוד מוצנע. ישנם הרבה אנשים שלא מודעים לטיפול הזה בכלל, הם נמצאים שנים רבות בתרדמת ולא חושבים שיש פתרון לבעיה שלהם".
איך באמת יכולים אנשים להתוודע לתחום, כשזה נושא שאין לו פרסום?
"בגלל זה מי שלא זקוק לזה, לא יידע. אנשים שסובלים מבעיות של תפקוד מיני, יגיעו לטיפול מיני בשילוב סרוגייט בהפניה של הפסיכולוג או הפסיכיאטר שלהם, או ייכנסו לאתרים ופורומים העוסקים במיניות באינטרנט, כמו באתר "תפוז", שם בדרך כלל הם ייחשפו לראשונה למונח סרוגייט בכלל".
כיצד את מעריכה את סיכויי ההצלחה של הטיפול?
"זאת בדיוק הנקודה שהעליתי בישיבת הסרוגייטס האחרונה. יש הרבה דרכים לבחון את זה. האם אני מרגישה שהצלחתי?, האם מטופל מרגיש שהוא הצליח? אבל, אפשר להגיד שאם הטיפול מגיע לתומו, אז אפשר להחשיב זאת כהצלחה מלאה. זה אומר שהמטופל השיג את המטרה לשמה הגיע, וכעת הוא יכול להמשיך ולהתנסות בחוץ".
יש מקרים שהטיפול לא מצליח?
"לפעמים התוצאות הן לא מיידיות. יש אנשים שמאוד קשה להם לעכל את השינוי שעבר עליהם בזמן כה קצר יחסית. וקורה גם שיש נסיגה זמנית, אבל בסופו של דבר קוטפים את הפירות".
מה קורה אם את הידע שהמטופל שלך רכש, הוא מצליח ליישם רק איתך ולא עם אחרות?
"אין סיכוי שבעולם שהוא יצליח רק איתי. במהלך הטיפול, הוא לומד דברים כמו תקשורת נכונה, ואיך לעקוף בעיות, ומבחינתי הוא אחר כך סוכן לכל בנות המין שלי ללימוד זוגיות נכונה. אדם שקיבל זהב, כלומר כל כך הרבה ידע , באופן טבעי ישתמש בו. זה ידע שיועיל לו בחיים".
אם הכול כל כך מצליח, למה החלטת לעזוב?
"בעיקר כי יש לי תחושה של מיצוי, וזה למרות שאני הכי מעט זמן פה במרפאה. יש פה סרוגייטס שעובדים כאן 5 שנים ו8 שנים. זה מאוד תלוי באופי. ברגע שאני הבנתי שאני כבר עובדת ממקום טכני, יידעתי את רונית, והיה לשתינו ברור שאין מקום להישאר. בעבודה הזאת חייבים להיות הכי אמיתיים שיש".
היום, שאת לקראת עזיבה, מה את מרגישה יותר סיפוק או תשישות?
"יש סיפוק גדול ,אבל זה גם מאוד מתיש. אחרי כל טיפול יש לי רמה גבוהה של אדרנלין. לפחות זאת התחושה שיש לי בגוף. אני משקיעה המון אנרגיה, ולפעמים זה לא פשוט בכלל. בגלל זה, ברגע שהרגשתי שקשה לי מדי, החלטתי על הפוגה. לקחו לי כמה חודשים להגיע להחלטה הזו, זה לא משהו שמחליטים פתאום, מה גם שאי אפשר לעזוב טיפול באמצע. יכול מאוד להיות שאחרי תקופה מסוימת של הפסקה, אני אחליט כן לחזור למרפאה".
במקרה שתחליטי לא לחזור, איך היית רוצה לזכור את הטיפול?
"אני בכלל לא מגדירה את זה כטיפול. מבחינתי, מדובר בגבר ואישה שנפגשו כדי לעבור מסע משותף".
את מרגישה שהעיסוק שלך כסרוגייט היה עבודה לכל דבר או סוג של שליחות?
"זו עבודה קשה אבל זה לא 'ללכת לעבוד'. זו בהחלט שליחות. כשהייתי ממש בראשית דרכי, עמדתי יום אחד במקלחת וחשבתי לעצמי... "וואלה, אני, ורק אני, הגעתי לעולם הזה לעזור ל...X לצאת מהקשיים שלו ולהביא אותו למקום אחר-מקום שהוא שואף אליו".
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
