עברו שנתיים וחמישה ימים ... מי היה מאמין.

אתמול הם חזרו הביתה...לא הפסקתי לבכות...

לבכות בגלל המצב של המדינה...החטופים שחזרו זכרונם לברכה...ואלה שלא...

נולדתי למדינה שנמצאת במלחמה מתמדת.

מדינה שלא מצליחה להחזיר חייל כמו רון ארד כבר יותר מעשרים שנה...

שנתיים וחמישה ימים למלחמת לבנון השנייה...

הארונות הם הגורם העיקרי של המדינה להראות לך:ככה אנחנו שומרים עלייך ועל משפחתך...

 אני לא מפסיקה לחשוב על קרנית גולדווסר.

מה היא רצתה כבר:לראות את בעלה חוזר חי,לראות שלמדינה אכפת ממנו כמעט כמו לה...

אולמרט - זו לא בקשה גדולה,שמור על בנינו כדי שנחייה בלי פחד.

כדי שלא נפחד להתגייס...כדי שלא נשתמט מרוב פחד...

אם היית פוקח את עינייך לרגע והיית מסתכל בלי להתעלם היית שם לב למה אנחנו משתמטים.

אנחנו משתמטים מפחד,מפחד שלא נחזור,מפחד שאם נחזור נחזור בארון,או שאולי זה יקרה לחברינו...

תראה כמה אנשים לא חזרו או חזרו בארון.

אי אפשר לספור אותם על יד אחת.גם לא על שתיים או חמש...

למה שנתגייס אם ככה אתה שומר עלינו.

על החיילים שלך...על אלה שבעוד כמה שנים יהיו החיילים שלך...על אלה שאמורים להגן גם עלייך!

http://habanim.bon.co.il/Front/Intro/intro.asp

תכנסו לאתר.הוא לזכרם של הבנים...

כל כניסה מדליקה נר נשמה.ביינתים נדלקו כבר 8,621 נרות.

היעד הוא 100,000 נרות.כאשר יהיו מעל 15 אלף נרות האתר ישלח למשפחות החטופים.

"עורי עור

עורי עור

מולדת אהובה

כי אנחנו עייפים מאוד

זקוקים למנוחה

עורי עור

עורי עור

מולדת אהובה

פעם בחיים אנו חיים

תתני קצת אהבה

ותני לי ת'כוח

לאהוב אותך

מין פינה קטנה לשמוח

איך לפעמים קשה לסלוח לך..."

                                  (אביב גפן)

אולמרט-תקרא ותפנים.

ואם יש לך זמן תראה גם לקופים שמנהלים איתך את המדינה...