אני ממש מצטערת על ההזנחה של הבלוג, ושאני לא יוצרת עוד פוסטים..
ושאני לא עושה המשכים והכל..
פשוט , כבר אין לי זמן..
אני בקושי עומדת בלחץ של הלימודים.. , ולעדכן גם את הבלוג הזה , גם את הבלוג האישי וגם ללמוד ולהיפגש עם חברים זה קצת קשה..
ובחודשים האחרונים.. אני דיי בסערת רגשות, אז אני מעדיפה לעדכן את הבלוג הותיק והאוהב שלי D:, אז אני יעדכן מדי פעם בכל זאת...
ואולי גם עכשיו.. תודה לכל הקוראים הקבועים שלי 33>
כשיצאתי הכל כבר נשכח , ניגבתי את עיני , חידשתי את האיפור ונראיתי כתמיד.
נכנסתי לכיתה, באמצע שיעור ג"ג,
'בכיתי שעה שלמה ?!' חשבתי כלא מאמינה.
לאה המורה שאלה אותי למה איחרתי ,ניגשתי אליה ואמרתי שהייתה לי חוויה קשה אתמול וההיתי צריכה זמן לחשוב, המורה לא שאלה שאלות , נתנה לי להיכנס לכיתה ,התיישבתי ליד אורי , הוא מייד שאל מה קרה , לא עניתי, לא התחשק לי לדבר איתו.
נכנסתי בתוך עצמי , העתקתי מהלוח כמו זומבית למחברת, לא דיברתי, לא ראיתי, לא שמעתי, לא עניין אותי מה שקורה סביבי .
סבתא - זה כל מה שהיה לי בראש באותו רגע .
כתבתי בעיניים סגורות, מתוך כאב אחריי הבכי,הרגשתי את העיניים שלי מתנפחות , יכולתי להישבע שהם יכלו להתפוצץ בכל רגע.
כשנגמר השיעור, אז כולם התחילו להציף בשאלות , שוב, כמו בבוקר , ביקשתי מבתאל לבוא איתי לצד ,
"אני צריכה לדבר איתך!"קראתי לעבר בתאל שהתכוונה לצאת עם רוני לשירותים , בתאל רצה לכיווני הקימה אותי ולקחה אותי בחצי בית ספר , כשהגענו למן חצר נסתרת , סוף סוף פצעה את פייה:
"מה קרה בובי ?!"
"תראי , נכון , שהלכתי אתמול לסבתא ?"
"מה קרה ? "
"אני באמת לא יודעת מה לעשות !, נמאס לי לבכות, לצעוק , ולכעוס עליו שלקח לי אותה !"
"תקשיבי .. עברה חצי שנה , את באמת צריכה לעבור , אני לא מבקשת ממך לשכוח אותה , היא תמיד תהיה איתך , אם לא פה אז שם" והצביעה על ליבה של סיוון "את חייבת להבין שאת לא יכולה להתייפח עליה לנצח , זה היה חייב לקרות. מתישהו.."
"אבל , דווקא אז , אני לא מסוגלת לקלוט את זה בתאלי פשוט לא ! " אמרה סיוון והחלה לבכות - שוב.
בתאל לא אמרה כלום , היא חיבקה את סיוון , ולא הרפתה , היה לי מן צורך לתת לה את ההרגשה שהיא לא תיתן לאף אחד לפגוע בה , וזה לא משנה אם זה מי שפה, או שמא כבר לא.