אני עוד פה, הלב שלי עדיין פועם בתוך הקליפה הריקה הזו, מעוטרת בצלקות ובדיו שחור, מחוררת, מחוללת, נושמת.

קיימת, לא בועטת, משתדלת לצאת מהשגרה מדי פעם ללא הצלחה, לבדוק אם אני עדיין חיה.

חושבת יותר מדי על צלקות קיימות ואיך לגרום להן לדהות.

משתדלת לחיות איתן בשלום.

משתפרת לאט לאט.

אוכלת.

עדיין מעשנת.

שום דבר והכל השתנו ב5 השנים שעברו מאז שהייתי פה.

שכחתי הכל וזכרתי כלום.

והכי הכי חשוב, אוהבת.

גם כשהכל קשה מנשוא, גם כשלא אוהבים אותי בחזרה.

לא הפסקתי אף פעם.

רק אהבה מביאה אהבה.

Daisy

21

(לא חשבתי שאגיע כל כך רחוק.)