אני מנסה להירדם, אבל אין לי כוח אפילו לעצום את העיניים.

אז במקום זה אני מקשיבה ל-Antics של אינטרפול וקוראת על פילוסופיה בוויקיפדיה.

אכן, דרך נהדרת לבלות את ערב פסח, לאחר הסדר המאוד מאוד גדול (מבחינה קלורית) אך קטן (6 אנשים, כל המשפחה), אני מתכננת להגיע ללילה לבן בפעם ראשונה מזה זמן רב.

איפה הייתי?אה כן, הסדר הלך בנעימים, עד שהגענו לנושא הטעון במשפחתי היקרה, הכבד של אבא.

הכבד של אבא, אותו "ממרח סנאים" כמו שאחי הגדול מתעקש לכנות אותו, ובצדק, שמפוצץ אלכוהול ומסריח בערך כמו סנאי מת, שאבא שלי מכין כל ארוחה משפחתית מזוינת, ואז הוא מתעקש להאכיל אותנו בו, כמו ברי ואן דר קמפ, אילו היא הייתה גבר רומני ימני. ולסחוט מחמאות

"איך הכבד?!?!?!" הוא שואל, בטון המאיים ובמבט הזה שכה אופייני למקררים (מהבחינה הפריג'ידית)

"בסדר"אני משיבה, רומסת על הדרך את עקרונותיי ומשקרת.

"רק בסדר?!?!?!?!?!?!?!"הוא מזדעק ממקומו, משהיינו בכנסת ישראל ואנסטסיה מיכאלי בדיוק שפכה עליו מים.

"מעולה"ובכך לא נשאר ולא פירור אחד של כבודי העצמי, ואני פונה לכוס היין ה-3 שלי לנחמה.

שאר הסדר התקיים על מי מנוחות, הוא אפילו לא ניסה להכריח אותי לאכול את הגפילטע המגעיל שהוא מביא (מצנצנת!)

פסח שמח לכולם,

דייזי.