הסיגריה שאחרי

טוב,

אני יודע שהרבה זמן לא כתבתי כאן שום דבר.

ואני חושב שצריך לנקות קצת את הבלוג כי גם הוא מתלכלך קצת,לא?.

טוב האמת שיש לי הרבה מה לכתוב, אבל אני לא יודע מאיפה להתחיל ומאיפה לא, מה לכתוב בכלל ומה לא.

קצת מוזר לי לחזור לכתוב, כבר הרבה זמן שלא כתבתי, כתבתי רק בראש,והזכרון שלי בראש כבר מפוצץ.

אז שאין הרבה מקום בראש צריך לחפש אלטרנטיבה אחרת, בלוג זה אלטרנטיבה טובה(אני חושב).

מאז שכתבתי את הפוסט האחרון עבר עלי הרבה. הרבה דברים טובים וגם דברים פחות טובים, מזל שרק דברים פחות טובים.

הדברים הפחות טובים הם שאני לא מפסיק לחשוב עליו, הוא כל הזמן ב"ממורי קארד" שלי. הוא לא יוצא לי מהראש,

גם לא בחלומות. אני מרגיש משהו מוזר,אני מרגיש משהו של מעבר כל פעם שאני רואה אותו.

*צמרמורת*

אבל אני לא חושב שהוא סופר אותי ממטר, מה הוא צריך בחיים חבר ש-מ-ן, זה לא עושה לו את זה, והוא "מפחד שאני אתחיל איתו" אז אין לך יותר מה לפחד,אתה רק תיהיה בחלומות שלי ולא במציאות.

כל פעם שאתה מחבק אותי שאנחנו נפגשים,הרח שלך,החיוך המקסים שלך, ופשוט אתה, כן פשוט אתה גורמים לי לפרפרים בבטן, למחשבות על למה וכו'.

אולי הוא מחפש יופי,אולי יהיה לו טוב בחיים עם חתיך בלונדיני, אולי?

*טון פגוע*

מקווה שתיהיה מאושר,מקווה שיהיה לך טוב חיים,איתי ובלעדי, מקווה לך הכל.

כי אני אוהב אותך,אבל אהבה חד צדדית לא עוזרת לאף אחד,וגם לי לא ממש.

אני מתחיל במסע של שינוי עצמי ופיזי, מנסה להוריד כמה שומנים שמונחים במקום הלא נכון.

אבל האם זה יעזור?,האם אתה תסתכל עלי אחרי 20 קילו פחות?

האם אני צריך לבוא ולדבר איתך?האם אסור לי לשמור דברים בבטן?, זאת שאלה טובה.

אבל האם תבין אותי,זאת שאלה עוד יותר טובה.

*זאת עוד בדיחה של אלוהים אני ואתה מאוהבים..."(אביב גפן) אם שינוי קל של אתה במקום את.

זה באמת בדיחה שאני מאוהב בך,מה חשבתי לעצמי?

*נמנמנמנ*

אני מצטער שהפוסט יוצא ככה, כל-כך לא ברור, כל-כך מפוזר.

רציתי לכתוב,פחדתי שאני לא יצליח לכתוב שום דבר, מה שקורה בדרך כלל, אז פשוט בצרור אחד כתבתי את כל מה שהיה לי על הלב.

אני מצטער אם הפוסט נשמע בסגנון של "בהווהו בהווהו..." לא רציתי שזאת תיהיה הכוונה שלי, רציתי פשוט לכתוב מה אני מרגיש כלפי הבן אדם.

אולי הוא קורא פה? ואולי הוא לא?

אם כן,אז עכשיו הוא יודע מה אני מרגיש.

אם לא, בשלב מסוים של החיים אני פשוט יקח אותו לשיחה והגיד לו הכל

או שפשוט יהיה לי עד אז חבר *בולשיט* ואני יוכל לעזוב את כל הסיפור.

בכל אופן, משהו טוב יצא מהפוסט, ירד לי אבן מהלב:).

מקווה לכתוב יותר,כי זה באמת עוזר.

ועד הפעם הבאה,

אוהב את כולכם מאוד,אתם לא יודעים כמה3>