הסיגריה שאחרי

תמיד בראש השנה אנחנו יושבים סביב השולחן ומברכים את כולם בשלל ברכות,

אבל אף פעם אנחנו לא עושים אם זה שום דבר, תמיד אנחנו מקווים וממשיכים

אלה, כל שנה זה בדיוק אותו הדבר,אותם המשפטים, אותם התקוות ואותם הבקשות.

השנה אני לא רוצה רק לדבר, אני רוצה שכל אחד יקח חלק קטן ויעשה אם זה משהו,

ככה נוכל ליצור ריקמה אנושית אחת שלא רק מדברת, גם עושה משהו(מעבר ליהיה טוב).

אני רוצה שהשנה הזאת נסתכל על מה שהיה שנה שעברה, שנחשוב איפה לא היינו בסדר,

ואיפה יש מקום לשיפור.

אני רוצה שהשנה הזאת תיהיה לא רק שנה של דיבורים אלה גם שנה של מעשים, כי להגיד

"שנה טובה" זה כבר מיתוך הרגל.

אנחנו אומרים שנה טובה כי כולם אומרים, ואנחנו זורמים אם הזרם.

אנחנו לא אומרים שנה טובה כי אנחנו מאמינים או עושים משהו כדי שבאמת יהיה טוב.

לכן אני רוצה לומר לכם בנימה אישית וקצת אופטימית(כי זה חשוב):

השנה הזאת אני מקווה שתיהיה שנה של שלום(גם אם זה נשמע פלצני ומופרח).

השנה אני מקווה שתיהיה שנה של אהבה,השנה של כבוד הדדי בן אדם לחברו,

שנה של אהבה שתחליף את המלחמות המרובות, שנה של חיבוקים במקום אלימות וקללות.

שנה שבה נלמד לקבל את השונה במקום להדחיק אותו לפינה, שנה של התבוננות,

שנה של תובנה, שנה של חיוכים,אושר ושימחה, שנה של סובלנות והקשבה, שנה של פחות התעללות

בטבע ובבעלי החיים, שנה של חופש מדת וחופש לדת.

שנה של איפה אני יכול להתחיל לעשות את השינוי, ולא כל הזמן לצעוק כמה חרא לי פה.

שנה של סליחות,שנה של אופטימיות מרובה.

האם זה נשמע קשה?, האם זה נשמע לא בר ביצוע?.

אם אנחנו נתחיל לעשות שינוים קטנים בעצמנו(לא משהו גדול), וכולם ביחד הצטרפו ויעשו את השינוי,

ביחד נוכל ליצור שנה הרבה יותר טובה.

אז ורק אז נוכל לשבת סביב שולחן החג ולומר שהשנה תיהיה שנה הרבה יותר טובה.

אם כל אחד יתרום לסביבה, במקום לדאוג לתחת שלו, נוכל ליצור ארץ שכף לחיות בה, ארץ שבה אתה

שומע רק מילים נעימות לאוזן ולא רק קללות, ארץ שבה מקבלים אחד את השני ולא רק שונאים.

אם כל אחד יחליט שהוא עושה השנה שינוי, לומד מתעויות ותורם לחברה ולמדינה, אני בטוח

ששנה הבא, נשב שוב סביב שולחן החג ורק נגיד שנה טובה.

שנה טובה לכל החברים,המשפחה,הקוראים בבלוג ולכל בית ישראל.