מוחעחעחע חיכיתם הרבה? חח לקח לי קצת זמן לסדר את הפרק עד שהוא יצא מושלם[או ככה לפחות אני חושבת]
אז.... אני עפה לאכול..
קריאה מהנה(:
"שנאל בפעם העשירית! קומי!"
"עוד חמש דקות.." מלמלתי בקול צרוד משינה
"שנאל!" אמא פתחה את החלון
"אמא! אני מתעוורת! תסגרי את החלון." משכתי את השמיכה הדקה אל מעל הראש
"שנאל קומי, כבר עשרה לשמונה."
"אני קמה, אני קמה." מלמלתי וקמתי לשירותים.
הסתכלתי במראה
ילדה רגילה עמדה לפני שיער חום כהה-כמעט שחור ארוך עם פוני לצד עיניים כחולות וגוף סבבה לגילי.
אז אני שנאל בת 15 וחצי עד לפני כמעט שבועיים גרנו בת"א.
עברנו לנתניה.
העיר סבבה והכל.
צחצחתי שיניים שטפתי פנים חזרתי לחדר הוצאתי מהארון סקיני ג'ינס אפור קפוצ'ון לבן עם קשקושים באפור נעלתי אדידס לבנות התאפרתי טיפה החלקתי את השיער עם המחליק וירדתי למטה
"ביי אמאבא." אמרתי לקחתי שקית שוקו ויצאתי מהבית.
אז בואו אני אפרט על עצמי יותר.
כמו שבטח הבנתם אני שנאל[Shannael] אני בת 15 וחצי שיער חום כהה ועיניים כחולות
יש לי ביטחון עצמי אני לא מתביישת במי שאני ולא אכפת לי מה יגידו עלי
תמיד הייתי מוקפת בחברים-כאלה שכשאני יצטרך אותם באמת הם יהיו בשבילי.
יש לי אח, הוא בן 19 וחצי-בצבא קוראי לו עידן, אנחנו מסתדרים ממש ממש טוב יש לי גם-
הרגשתי מישהו נועץ בי מבטים מאחורה, הסתובבתי ראיתי חבורה של ילדים איזה שלוש בנים ושלוש בנות מסתכלים עלי וצחוקים.
הסתובבתי והמשכתי ללכת עד שהם קראו לי,"ילדה בואי שנייה," הסתובבתי חזרה
"מה?" שאלתי
"מאיפה את?" אותו אחד שאל
"ת"א, מה אתה רוצה?" שאלתי בחוסר סבלנות
"צפונית." הוא אמר ושאר החברים שלו צחקקו
"סתום." סיננתי והמשכתי ללכת, איפה הייתי? אה כן.
יש לי גם אחות קוראים לה מורן היא בת 28, אבל היא נשארה עם בעלה והילד שלה-גיא-בת"א.
וכן אני הקטנה.
הגעתי לבצפר בו אני אמורה ללמוד.
הוא היה ענק.
'איפה אני מוצאת את הכיתה שלי?' חשבתי ממול אחד הפניות היה עמוד כזה כמו שיש בכל תחילת רחוב והיה כתוב עליו איזשהו שם של רחוב מתחת מלא מלא כתוביות קטנות ובסוף בטיפה יותר מודגש "חטיבה עליונה"
נכנסתי לתיכון
היו שם כמה ילדים, הבנתי שכבר היה צלצול ועוד יותר נלחצתי-לא בא לי לאחר על היום הראשון שלי פה.
"למה את לא בכיתה שלך?" שמעתי קול של מורה, הסתובבתי אליה
"אני חדשה פה ואני לא יודעת איפה הכיתה שלי.." אמרתי בפרצוף מסכן
היא הסתכלה לשער אותו אחד והחברים שלו ממקודם התקדמו.
"תום, בואו לכאן." היא אמרה
"מה המורה?" שאל אותו אחד מקודם, תום כניראה.
"למה אתם באים שוב מאוחר?" היא שאלה
"המורה לא קמנו בבוקר." אמרה אחת הבנות
"שאלתי אותך, ליז?!" היא צעקה עליה
"לא אבל-"
"אז תשתקי!" היא קטעה אותה
"תלכו לכיתה שלכם-מיד!" הם התחילו להיכנס לתיכון "ואתה תום תישאר פה." הוא הסתובב
"מה עשיתי אבל?"
"תראה לה איפה המזכירות." היא אמרה
"לילדה הצפונית הזאת?! למה ניראה לך." הוא אמר בזלזול
"תום!" היא צווחה עליו
"בסדר, בסדר רק שתבוא כבר." הוא אמר והתחיל ללכת
גלגלתי עיניים והלכתי אחריו
"את הולכת ישר כל הזמן את תיראי בצד ימים בניין כזה שכתוב מזכירות וחדר מורים זה שמה." הוא נכנס לאחד הבניינים, היה כתוב 'מדע וטכנולוגיה'
יופי. מה אני עושה עכשיו.. אני יכולה ללכת פה לאיבוד.
הלכתי ישר כמו שהוא אמר לי ומצאתי את המזכירות
נכנסתי לשמה ואמרו לי שאני בכיתה י' 3 אבל עכשיו הם במדעים אז אני צריכה לחכות שעה בחוץ ואז ללכת לחפש את הבניין של היודניקים ואז לחפש את הכיתה שלי ואז להיכנס
'יופי, איזה יום מעולה.' חשבתי לעצמי בציניות
בתור התחלה חיפשתי את הבניין שאלתי כמה ילדים והם הראו לי איפה זה בדיוק.
אח"כ נכנסתי וחיפשתי י'3 זה היה ממש בכניסה לבניין אז ישבתי בחוץ
הפלאפון שלי רטט בכיס הואתי אותו
'עידני(:' היה כתוב על הצג
"עידני!" קראתי בשמחה
"שנאלי מה נשמע?"
"בסדר, מה איתך? מתי אתה בא?"
"אני בסדר, אני בא עוד שבועיים מאמי." הוא אמר ויכולתי לשמוע את האכזבה על קולו
"למה?" שאלתי
"כי.. עזבי אני עושה פה קצת בעיות.."
"נוו עידן." אמרתי מאוכזבת
"את בבצפר החדש?" הוא שאל מעביר נושא
"כן."
"נוו ולמה את לא בשיעור?"
"כי הכיתה שלי במדעים עכשיו ואני לא יכולה להיכנס כי עוד לא שיבצו אותי למדעים."
"אז את בחוץ?" הוא שאל
"רגע.. איך אתה מדבר איתי?" שאלתי
"בטלפון." הוא אמר
"עידן."
"מה.. סתם נתנו לי אישור לדבר עם מישהו בטלפון."
"אה טוב." סיננתי
"טוב שומעת מאמי, אני עף, אני כבר ידבר איתך."
"טוב..ביי." אמרתי והוא ניתק
הצלצול נשמע ברקע ראיתי תום הזה והחברים שלו מתקדמים מהקצה השני של התיכון.
קמתי, לקחתי את הדברים שלי ונכנסתי לבניין.
חיכיתי כמה דקות אח"כ באה המורה ושאר הילדים
היא פתחה את הכיתה וכולם נכנסו
"ומי את?" היא שאלה אותי
"שנאל, אני חדשה פה ואמרו לי שאני בכיתה הזו." אמרתי
"אוקיי.." היא מלמלה ופתחה את היומן שלה
"שנאל מה?"
"לביא." אמרתי
"כיתה י'3 מי שלא שם לב אני פה." היא קראה וכולם התיישבו במקומם ושתקו,"זאת שנאל, היא חדשה כאן ואני מאוד מקווה שתקבלו אותה יפה." היא אמרה ושנייה אחרי הדלת נפתחה
"כן ניב, מה התירוץ הפעם? שוב נקרע המכנס? לא כי לא ראיתי אותך במדעים." המורה אמרה וכל הכיתה צחקה
"לא הפעם אין תירוץ." הוא חייך מובך
"אולי בכל זאת?"
"לא קמתי בבוקר?" הוא שאל
"עמוד פה לרגע."
"מי זאת?" הוא שאל את המורה כאילו היא חברה שלו
"ניב שב." המורה נאנחה,"שנאל את יכולה לשבת ליד ניב, יש שם מקום פנוי."
הלכתי לשם,"ושנאל," הסתובבתי "מחר חולצה עם סמל בצפר." היא אמרה אני הנהנתי לחיוב וישבתי
הוא הסתכל עלי, מחייך.
"אז, איך קוראים לך?" הוא שאל מובך בזמן שהמורה התחילה בשיעור
"שנאל."
"חמודה." הוא חייך הנהנתי בראשי לשלילה, אני שונאת ערסים-וניב הוא בדיוק אחד כזה.
שיער בלונד[ולא מספיק שהוא בלונדיני הוא עוד מחמצן אותו] חולצת בצפר וורודה מכנס של בילבונג וורוד-גם ומה שאני בטוחה שהוא הולך איתו כל הזמן- השרשרת הזאת עם הדיסקית הזאת מזהב שכתוב עליה את השם שלו
קצת יותר מידי לא? אני משקיעה פחות ממנו-כולה בצפר!
אח"כ הייתה הפסקה.
לקחתי את הדברים שלי ויצאתי מהכיתה
ישבתי איפה שישבתי לפני השיעור
"למה את לבד?" ניב ישב לידי
"אתה רואה פה מישהו שאני יכולה ליהיות איתו?"שאלתי בציניות
"אני כזה קטן שלא רואים אותי?"
"לא אתה לא קטן, אני פשוט לא מכירה אותך." צחקקתי.
רושם ראשוני:
ניב-דביליות
תום-מתנשא
החברים של תום-שפוטים
"אוה נכון," הוא נתן לעצמו מכה קטנה בראש "אז אני ניב, נעים להכיר." הוא חייך
"שנאל." חייכתי חזרה
"תום!" הוא קם פתאום, לא לא בבקשה שהם לא חברים.
"בוא תכיר," הוא משך אותו לכיווני "זאת שנאל, היא חדשה פה." הוא פנה אלי,"שנאל זה...-"
"תום המתנשא." אמרתי
"סתמי יא' צפונית." הוא החזיר
"אתם מכירים?" ניב שאל מבולבל
"הלוואי ולא." סיננתי
"שתקי יאללה אל תעצבני אותי." תום אמר
"לא-בא-לי." חייכתי בשביל הפרנציפ. הוא בא להגיד משהו בחזרה אבל אני קמתי "בי ניב. היה 'נעים מאוד' להכיר אותך." חייכתי בציניות ונכנסתי לבניין
אחרי ההפסקה היה איזהו שיעור-שוב עם המחנכת.
נכנסתי לכיתה וישבתי במקום, ניב נכנס אחרי.
"תגידי מה הקטע עם תום?" הוא שאל
"שום קטע." אמרתי "הוא פשוט מתנשא שזה מגעיל." אמרתי
"מאיפה אתם מכירים?" הוא שאל
"אז זהו, שאנחנו לא, הוא פשוט בא אלי בבוקר ועושה לי כזה 'ילדה מאיפה את' עניתי לו ומאז כאילו מהבוקר הוא מכנה אותי 'צפונית' לא יודעת מה הקטע שלו." אמרתי
"ניב!" תום נכנס לכיתה
"אה?" ניב שאל
"ת'בא להבריז איתי?" הוא שאל והסתכל עלי
"לא..לא ניראה לי." ניב אמר
"נוו מה יש לך אתה כבד? מה אתה מעדיף, להישאר עם הצפונית והמורה החופרת שלך בכיתה או לבוא להבריז ולעשן?"
"צפונית תקרא לאמא שלך טוב?" התערבתי
"שתקי מה יש לך? מי דיבר איתך?"
"ילד תעשה טובה אל תעלה לי את העצבים על הבוקר בסדר? אין לי כוח אלייך." אמרתי
"בוא'נה ניב, מכל הבנות שאני מכיר היא הכי שונה מכולן." הוא פנה לניב כאילו אני לא קיימת בכלל.
"לא תומי חמוד שלי," אמרתי בציניות "אתה לא מבין, אני לא שונה-אני מיוחדת."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
