אני חושבת שנתתי לאנשים הרבה הזדמנויות

אולי אפילו יותר מידי

הרבה פתחים, הרבה דלתות

הרבה אפשרויות לקבל סליחה ולחזור לככב לי בחיים ולשריין לעצמם מקום בטוח בלב שלי

כל אותם האנשים בחרו לוותר עלי ולא לנצל את ההזדמנות

אני חושבת שזה לגיטימי, אחרי הכל זאת בחירה שלהם

אבל כשזה מגיע אלי זה מרגיש לי כ"כ לא הוגן

כי הרי זאת אני

ואני לא חושבת שמגיעה לי הנטישה הזאת מהצד שלהם, במיוחד אחרי כ"כ הרבה מאמץ מהצד שלי

למרות הכל, זה בסדר

כי כבר למדתי לחיות בלעדיהם...

ובשינוי חד מהקטע למעלה...

כשזה נוגע למין השני

(המין המכוער והשעיר)

אין בכלל מקום לוויכוח

אני משאירה טעם של עוד, אני מיוחדת עבור רובם וכך או אחרת אני בלתי נשכחת

אני קסם

ואני יכולה להשיג כל מי שאני רוצה ולהשאיר בו חותם

יש בי משהו שגורם לי להיות אחת ויחידה

(אולי אחרי שהתוודתי בזה והעלתי את זה על הכתב זה ישתנה, סוג של מרפי כזה

אבל בינתיים זאת התחושה הכללית)

כל זה בלי טיפת צניעות

כי נוכחתי לדעת שאין טעם להצטנע במה שקשור לזה

במיוחד כשמדובר בהבנה עצמית שלי ותו לא.

(זה רק בשבילי, לשמור את הבנה הזאת אצלי בתא קטנטן בראש ואם יש בזה צורך לדפדף קצת אחורה, לקרוא את זה, להפנים ולא לשכוח)