את הפוסט הקודם רציתי לפרסם הרבה זמן

אבל הייתי צריכה לחכות ששלומית תחזור מפולין בשביל לשלוח לי תמונות (ולגלות שחלק נעלמו בכלל חח)

כמעט והשתוקקתי לפרסם את הפוסט הזה בגלל הבנאליות הנוראית הזאת שבו

הבנאליות הזאת שאני כמעט ולא מסוגלת לסבול..

כל הפוסטים האלה עם הסדר היום ומה עשיתי ולמה וכמה

ברפרוף בבלוג אפשר לראות שיש לי כמה כאלה...

לפעמים הייתי רוצה לכתוב יותר פוסטים כאלה מיותרים.. באמת..

בעצם הם לא כאלה מיותרים הם הרי מזכירים לי סה"כ מה עשיתי ומה עברתי בצורה של רשימה אמנם אבל בכל זאת...

לפעמים יש לי חשק לעבור על הבלוג ולמחוק מלא פוסטים שנראים לי טיפשיים להפליא עכשיו

אבל מצד שני... זה החיים שלי.. לא תמיד הכל חייב להיות רציני ומוחלט.. יש מקום גם ל"סתם" ולשטויות.. רק שבד"כ אני לא בוחרת לכתוב על "סתם"

אז אני מניחה שהבלוג נשאר ככה...

צריך לשלב בין הפשטות לרצינות לפעמים.. לא שזה נוגד אחד את השני אבל עדיין...

אתמול ברוק העצמאות היה... מממ מוזר אפשר להגיד...

ההופעות היו טובות

הייתי במספר סביר של הופעות כך שאני יכולה להגיד שההופעות עצמן היו דיי טובות... בין הטובות!

אבל האווירה.. לא יודעת.. משהו היה חסר.. וכולם הרגישו בזה.. הייתה חסרה אווירה של רוק עצמאות.. ובתכלס.. ציפיתי שיהיו הרבה, הרבה, הרבה, הרבה, הרבה יותר אנשים..

נו מילא

עזבו את זה ששלומית ואני החלטנו להוכיח לעצמנו שסגריות זה מגעיל (אוו וול עכשיו מי שיגיד לי שלא ניסיתי אז אני לא יודעת יקבל ייבוש בפנים... סגריות.. זה מזעזע... זה מגעיל.. זה דוחה!!)

גיליתי כל מיני דברים... פשוט הבנתי שדברים משתנים, אנשים משתנים

היה לי רוק עצמאות משמעותי שכזה

הבנתי דברים, עכשיו צריך רק לעכל אותם...

כמה דברים הזויים וואי...

איך אף פעם לא אמרת לי על זה? על הבלוג? פריק :P

פשוט אמרת שיבוא יום שתבוא ותתחנן שנחזור ותרדוף אחרי עד שאני אסכים לקבל אותך ונחייה את החיים שלנו שלא חיינו עד עכשיו.. כמו שמגיע לנו..

הרגשתי שיכורה... ז"א אני חושבת שככה אנשים שיכורים מתנהגים.. או מרגישים...

דבר ראשון אין לי מושג מה עלה בראשי כשלבשתי את החולצה שלבשתי..

היא פשוט דיי חולצת בטן ואני לא הולכת עם חולצות כאלה

אני לובשת אותה עם עוד חולצה מתחת בד"כ...

כאבה לי הבטן ושירים שלמים ישבתי

שירים אחרים פשוט קפצתי והשתגעתי והתפרעתי

הייתי עוברת מצחוק לבכי בשניות בלי סיבה

למרות שכן הייתה סיבה.. אבל זאת הייתה הפעם הראשונה שזה קרה

זה פשוט הכל היה מוזר.. מוזר מידי...

הנשיקה האחרונה התרחשה כנראה כבר ממש מזמן.. פשוט סרבתי להאמין לזה.. העדפתי לחשוב שהיא עוד תבוא בעתיד

אבל אני לא מצטערת על כלום.. לא מצטערת על "בזבוז" הזמן הזה.. זה היה "בזבוז" הזמן הכי מדהים בחיים שלי.. זה בכלל לא היה בזבוז זמן...

למה זה חייב להיגמר?

הרי אני כ"כ אוהבת אותך...

טוב ידעתי שאני צריכה להפסיק לכתוב על זה.. אמרתי לך... זה רק גורם ספקות ועכשיו צריך להחליט החלטות

אני תמיד בעד ללכת עם הלב

אבל אין מה ללכת עם הלב בעניין הזה... חבל :\

אני רוצה לשנות עיצוב.. אני רוצה שינוי.. בהכל...

אבל אין לי רעיון בינתיים.. צריך למצוא משו ו... ללכת על זה.. אבל זה צריך להרגיש נכון...

נראה לי שאני צריכה עיצוב מעודד.. משו אופטימי ובהיר.. ננסה...

There's a piece of you that's here with me
It's everywhere I go, it's everything I see
When I sleep, I dream and it gets me by
I can make believe that you're here tonight
That you're here tonight

If I could find you now things would get better
We could leave this town and run forever
I know somewhere, somehow we'll be together
Let your waves crash down on me and take me away

I remember the look in your eyes
When I told you that this was goodbye
You were begging me not tonight
Not here, not now
We're looking up at the same night sky
And keep pretending the sun will not rise
We'll be together for one more night somewhere, somehow

נ.ב.

שלומית את ה-מלכה!!!

~סגידה נצחית לשלומית!!!~

והמבין יבין D: