נכנסתי לחדר הראיונות הקטן והמחניק

איך שהתיישבתי ואמרתי שלום המראיין אמר לי שאני בנאדם פסימי

בתור מישהי שחיה עם עצמי 17 שנה, חודש ו-6 ימים אני יכולה להעיד על עצמי שאני אחד האנשים הכי אופטימיים שאני מכירה אז תהיתי מאיפה הוא הסיק את המסקנה הזאת במיוחד כשלא דיברנו, עדיין

אז שאלתי למה הוא חושב ככה, הוא אמר שזה נראה ככה לפי איך שמילתי את הטופס

אז חשבתי לעצמי בראש שאם הוא יכול לקבוע קביעה מוטעית שכזאת על פי איך שכתבתי את השם שלי ושם המשפחה מה שנותר לי לאחל לו זאת רק בריאות כיוון שיופי כבר לא היה לו....

זה היה ראיון ממש אבל ממש מעצבן... זה לא היה הראיון הראשון שלי, אני לא יכולה להגיד שהלך לי רע, דווקא הרגשתי בטוחה עם עצמי ואמרתי את מה שהרגשתי וחשבתי אבל זה היה ראיון ממש אבל ממש מעצבן

השאלות, הזלזול, התמיהות והרבה דברים כמו הדרישה להוריד את הנזם הזעימו אותי

אבל זה לא משנה כי לא התקבלתי (וכשיצאתי משם כ"כ קיוויתי שלא להתקבל..זה היה לפני כשבועיים)

האמת שחשבתי על זה וזה לא כ"כ מומלץ לתת לי לעבוד עם ילדים

לא כי אני לא טובה בזה (ולא כי אני לא מחבבת ילדים) אלא פשוט כי אני יכולה להכניס להם המון דברים לראש שלא אמורים להיות שם

לא שהדברים האלה רעים בהכרח.. הם פשוט לא אמורים להיות שם

שמתי לב שיש לי השפעה על אנשים...

ז"א.. מאז שאנשים מכירים אותי פתאום השקפות העולם שלהם משתנות וההורים שלהם גם לא מי יודע מה מרוצים מיזה

אמא שלי התרגלה כבר ממזמן שלבת שלה יש השקפות דיי שונות על העולם הזה ודרכי התמודדות אחרות אבל אצלי זה עובד, לטובה... ז"א מה שאני באמת מיישמת ומה שאני מאמינה בו הולך אחלה

אבל יש אנשים שלוקחים ממני דוגמא ולא ממש מבצעים את זה נכון ולא יכולים להתמודד עם זה וההורים שלהם גם קצת מממ אנטי...

אני באמת חושבת לפעמים שאני חלק ממגמת הדרדרות של אנשים.. במיוחד בלימודים...

לפעמים אני חושבת שאם אני משפיעה על אנשים, למה זה לא יכול להיות ל.. ממ לטובה... :\

בכל אופן..

אני לא מאמינה שבראיונות אני אומרת ומסכימה להוריד את הנזם שלי...

לא אכפת לי מהקטע שזה סתם עגיל שתקוע לי באף יש בזה הרבה מעבר...

זה דיי נוגד חלק מהערכים ומהאמונות ומהעקרונות שלי...

אז אני גם מאכזבת את עצמי.. אני לא מסוגלת להגיד "לא"

וואלה זה דפוק אני יודעת, צריך לוותר בשביל עבודה ובשביל להרוויח כסף

אבל, לא אכפת לי מכסף אז... never mind

מחר סיטיהול.. פרטים ובלגנים אצלי כמובן

נקווה שיהיה טוב... אופטימיות