אני פה, בדרום, כבר כמעט שבוע.. ואני עדיין שומעת הזעקות ובומים באוזניים

זה מטורף

אבל גם לטירוף יש סוף

כמו לכל דבר

בין היתר נמצא איתי פה היומן שלי שאני כותבת בו כשאין לי גישה למחשב...

מצאתי בו משהו שכתבתי בפברואר ואף פעם לא העלתי...

כתבתי הרבה קטעים בתקופה ההיא ביומן ועכשיו אני שלמה עם עצמי ומוכנה לפרסם אותם.. אחד אחד...

אז בבקשה...

12.2.06

להכיר אותך יותר

להבין אותך פחות ופחות

לאהוב אותך יותר

כאילו מעולם לא נועדנו להיות

להגיד "לשכוח"

לא לרצות לעשות

להגיד "לשכוח"

ולדעת שזה לא יכול לקרות

להיות מודעת להכל

להסתכל בעיניים גדולות

אהובי, ליבי, גופי

לא להפסיק לבכות

לקוות

לא להפסיק לרצות

לא לשכוח

עוד, עוד עוד ועוד

לסכל פיגועים

בליבך המחבל בליבי

לחיות באופוריה, מטאפורה

נשמע כמו משהו אגדי

לנשום אותך, אהובי

לחיות איתך, יקירי

להקריח איתך

להבריח אותך

לא לתת לזה להגמר לעולם

לקמוהה לעולם

לדמוע לעולם

לגעת בזה

כשזה עוד קצת חם

להציל רגע

לשמר אותו שם

הריח שלך, היד

לא להפסיק לרצות לעולם

_______

ולסיכום...

הגעתי למסקנה שאני מטורפת על בנים... פשוט ככה.. אין.. כולי פרחה...

חחחח עזבו...

~פיו פיו~ יורה בעצמי קלות חחח

שמרו על עצמכם... אני כבר התחפרנתי זה אבוד!