אז אני עדיין פה בדרום....

עובדת בלול כבר 4 ימים.. כל יום 10 שעות... מחר יהיה היום החמישי לעבודתי והאחרון לבינתיים...

יום ראשון אני נוסעת לגדנ"ע ל12 ימים ואני לא יודעת אם אני אחזור לדרום

הכרתי פה אנשים וכיף לי פה...

אני לא יודעת אפילו אם אני רוצה ליסוע מפה

כן.. אני מתגעגעת לחברים שלי בצפון אבל אותם אני רואה המון גם במהלך השנה ואת החבר'ה מפה אין לי מושג מתי אני אראה שוב ואם בכלל...

אני נקשרת נורא מהר לאנשים... מצד אחד זה אולי טוב אבל מצד שני זה ממש לא

אני נשמעת מגעילה וביצ'ית... אני יודעת...

אבל אין לי מצברוח ולא אכפת לי

הכל כ"כ תמים פה ואני כ"כ אוהבת את זה... הלוואי והייתי יכולה להשאר פה לנצח... ולקחת גם אתכם איתי... למרות שאם אתם הייתם פה הכל היה שונה...

"שארית התום בארגזי קרטון" לה לה לה לה לה להללהלהלהלהללהלהה

אני שונאת את העדכונים האלה

הלוואי והייתי יכולה למחוק אותם... את כולם...

אבל אני לא מסוגלת... כי אני מתעדת ויום אחד אני אקרא את הכל ואזכור שהייתה מלחמה ושהיה קיבוץ בדרום...

אני לא יודעת מה עובר עלי... הכל כ"כ טיפשי ופתטי (נראה לי שפתטיות זה כבר השם השני שלי אומשו)

בכל אופן זה עדכון מסריח

אבל אני מבינה פה המון דברים פתאום... למרות שכל יום משהו אחר מפריך גם אותם...

אני אפילו לא יודעת על מה אני כותבת פה

אבל זה לא משנה בכלל

מחר יום שישי אז אני לא אהיה על המחשב כמעט כנראה וביום שבת בטוח לא

ויום ראשון זהו... גדנ"ע... אתם מוזמנים לשלוח לי SMSים לגדנ"ע כי בטח הפלאפון יהיה דלוק רק בערב

טוב הלכתי לחתוך ורידים אומשו כזה (לא ב'מת כמובן)

והלוואי שהייתי יכולה להאשים את המחזור במצב הרוח הלא מובן ולא מוסבר הזה אבל אני לא יכולה כי הוא בדיוק היום נגמר

חה חה חה

לילה טוב

אני אתגעגע

באמת

ביי

נ.ב.

ולפעמים זה נראה כאילו מגיעה איזו צפונית מקרית ים שנראה כאילו יש לה מפוצץ בטחון עצמי (מה שבכלל בכלל בכלל לא נכון) ומתחילה לנהל ולבלבל לכולם את החיים פה

זה מרגיש ממש כמו טלנובלה... זה לגמרי מתאים לחיים שלי שם אבל לא לאלה שפה

לא..

לא גורמים לי להרגיש ככה...

אני גורמת את זה לעצמי...

פרנואיה ואני מאז ומתמיד חברות הכי טובות